פרק 3.2.1 להלן, ההמשך בקישורים נוספים:

"לימודים הם כאור המאיר את חשכת הבורות, והידע הנובע מהם הוא הנכס העליון… הידע משול לצבא גדול, שבסיועו נמחץ את הכוחות של מגרעותינו. ידע זה מאפשר לנו להגן על עצמנו מביצוע פעולות שליליות… רק ידע ותרגול, המוקדשים להסרת הרגשות ממטרידים, יביאו את האושר הנצחי של ההארה."[1]

 3.2.1          התמרה באמצעות לימוד:

"בראותנו שטבען של כל ההתנסויות בקיום המעגלי הוא סבל, עלינו לפתח שאיפה אמיתית לשחרור מכל זה. מונעים בידי שאיפה זו, עלינו להתחיל ללכת בדרך של שלושת האימונים: האימון במוסריות, האימון בריכוז והאימון בחוכמה. מבין השלושה האלה, תרופת הנגד שתסלק את הרגשות המטרידים היא החוכמה המבינה את היעדר-העצמי. לשם כך, עלינו להשיג תחילה, כבסיס, את היציבות המנטאלית של הריכוז, ודבר זה תלוי בשמירה על מוסריות טהורה. לכן, אנו זקוקים גם לאימון במוסריות. בשלב ההתחלתי, יש לתת עדיפות לתרגול המוסריות; זהו הצורך המיידי"[2].

בציטוט לעיל מדגיש הדלאי-לאמה את האופן בו צריך להתחיל באימון המשולש. מטרת-העל היא החוכמה המבינה את הריקות והיעדר העצמיות. כדי לפתח את החוכמה אנו זקוקים ליציבות המנטאלית שפיתוחה תלוי במוסריות טהורה. לכן, תחילתו של התרגול באימון המוסרי.

אולם כדי להתחיל ולתרגל, יש להכיר את התורה, ללמוד אותה: "ללא הידע של הדהרמה, לא נגיע להגשמה" מסביר הדלאי-לאמה[3], עם-זאת הוא מדגיש: "הדהרמה שאנו לומדים מיועדת לכך שנחיה על פיה… הלימוד נעשה לשם מימוש הלכה למעשה". הלימוד הנו אם-כן הטכניקה הראשונה של הפיתוח. בהקשר זה מצטט הדלאי-לאמה את לאמה צונג-קא-פא שמדגיש כי: "…אילוף התודעה בלבד אינו מספיק: צריך שלאדם יהיה גם ידע של התורה הבודהיסטית"[4]. פיתוח החוכמה הוצג לעיל כמטרת התרגול, אך הוא גם בו-זמנית תנאי מקדים. "החוכמה הנכונה נחוצה לצועד בדרך כדי שמלכתחילה יפתח בצעד הראשון בדרך… אם נדמה את ההליכה בדרך הבודהיסטית למבע, הרי שהחוכמה הנכונה היא (בו-זמנית) ידיעת הדרך, תנאי ההליכה והיעד. כשמתכוננים למסע, יש לדעת פחות או יותר לאן הולכים"[5]. החוכמה הנה אפוא היעד והתרגול המכין. החוכמה הנרכשת בלימוד הנה תנאי מקדים לפיתוח החוכמה המובילה להגשמה. הלימוד נעשה בדרכים שונות: קריאה, שמיעה או התפלמסות. באמצעות כלים אלה אנו רוכשים את הידע הבסיסי המאפשר לנו לצאת למסע, ידע אותו אנו צריכים לחדש לכל אורך המסע, בכל פעם שתנאי השטח משתנים ומתחדשים. הלימוד הנו אפוא הטכניקה הראשונה להתמרה. עם הלימוד הראשוני מתחילה הדרך.

שיטת ההתמרה השנייה עליה ארחיב להלן הנה המדיטציה שמשמשת הן להגות (קונטמפלציה) ברעיונות אותם למדנו והן לשם השגת היציבות המנטאלית והריכוז הנדרשים לפיתוח החוכמה. השיטה השלישית הנה שיטה התנהגותית של פעולה מְכוּוֵנֶת בעולם, 'קַארְמַה', כדרך לשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות. שיטה זו קשורה קשר ישיר לתרגול האתי. בפרק זה אציג את המדיטציה כשיטת התמרה. בפרק הבא אציג את עקרון הקארמה – הפעולה המכוונת בעולם, כשיטה התנהגותית להתמרת התודעה.

הפוסט הזה הוא חלק מהפרק השלישי בעבודת התזה שלי:

הפרק הקודם: 3.1. התמרה במהאיאנה: חמלה, ריקות, חוכמה (טרם הועלה)

תת הפרק הבא: 3.2.2 "מדיטציה" –אימון התודעה או פיתוח מנטאלי – בּהַאוַונַא:

                       כולל:3.2.3   סָמַאדְהִי או 'סַמַטְהַא בהאוונא'

הפרק הבא: 3.3.   התמרה באמצעות פעולה מכוונת –פיתוח 'מעלות'

מתוך העבודה: 'אי-נחת, חמלה והתמרה – חקירה של תורת הבודהה כתורה חינוכית'; חלק III – התמרה על פי תורת הבודהה – הדגמה באמצעות דרך הבּוֹדְהִיצִ'יטַה; (אסף סאטי אל-בר).