חשיבה פוליטית

אנחנו מכינים עכשיו סמינר למגמת פילוסופיה של התיכון בו אני מלמד. במסגרת ההכנות נתקלתי באופן שבו ממשיג קאמי את האתיקה

אני מעלה פה מאמר ישן שפרסמתי בעבר במגזין e-mago. גיליתי לאחרונה שהוא זוכה לפופולריות בחוגים מסויימים אז חשבתי להעלות אותו גם

אחד הדברים המטרידים בהתייחסות המערבית לתרגול הבודהיסטי הוא התפיסה של הבודהיזם כגישה אסקפיסטית, גישה שנמנעת מפוליטיקה ומאמירה חברתית. אין דבר

העבודה הזו דורשת עריכה, אבל מכיוון שהתוכן שלה רלבנטי מאוד לפוסט אחר, אני מעלה אותה כפי שהיא. "שום דבר על

הי כולם/ן, לאור התעבורה המדהימה 🙂 באתר, החלטתי להמשיך למחזר חומרים ישנים. מצורפת כתבה שכתבתי לפני ארבע שנים וחצי לעלון

ההתפתחות המושגית המרכזית בין קאמי המוקדם לזה הבוגר הנה התפתחות אתית הקשורה למהלך אותו מגדיר קאמי "קוגיטו סולידארי" מהלך שבו

אנו נמצאים בימים מאתגרים ומרגשים של מהפכה חברתית שכמוה טרם ראינו בארץ. מרבית תשומת הלב הולכת אל מאבקי הרופאים והדיור

האבסורד  זועק לשמיים. יום אחרי שדפני ליף יחד עם 450,000 מאתנו הבהרנו שיש כאן דור חדש שדורש שינוי, בא  בית

רבות כבר נכתב בהקשר של המחאה החברתית על פערי הדורות בין מנהיגות המדינה ה'זקנה' לחבר'ה הצעירים (יחסית) שמובילים את המחאה.

תגובה למאמרו של דוד מרחב: "חזרה לקהילה: כניעה או קידמה ?" חיי קהילה שיתופיים אינם חייבים ואף אינם יכולים לעמוד