חלק 3 – חינוך על-פי הפילוסופיה הדיאלוגית הקו-אקזיסטנציאליסטית: קריאה מחודשת ב'על המעשה החינוכי' למרטין בובר

ברשומה זו מופיעים החלק השלישי והמסכם + נספח + ביבליוגרפיה. [לחלק 1 לחצו כאן, לחלק 2 לחצו כאן, לתוכן העניינים לחצו כאן]. 3. דמות המחנך על-פי הפילוסופיה הדיאלוגית: ה.     בין חירות לאחריות: "חיים מתוך חירות הם אחריות אישית או שהם מעשה-ליצנות פאתטי"[1]. עוד בטרם שהוא פונה לעיסוק הספציפי בסוגיית המעשה החינוכי, מבקש בובר להבהיר את אופן הביטוי של … המשך חלק 3 – חינוך על-פי הפילוסופיה הדיאלוגית הקו-אקזיסטנציאליסטית: קריאה מחודשת ב'על המעשה החינוכי' למרטין בובר

זיקה ויצירה בהגותו הדיאלוגית של מרטין בובר – קריאה מחודשת ב-'על המעשה החינוכי'

הפוסט הקצר להלן מתייחס ליחסים בין יצירה לבין זיקה במאמרו/ נאומו של בובר 'על המעשה החינוכי'. עבודה מקיפה יותר שמתייחסת ל'אל המעשה החינוכי' ניתן לקרוא כאן. מאמר שמתייחס ספציפית למושג ההקפה של בובר נמצא כאן. תענג לקרוא את המאמר הזה מ-1925. מאמר שמתפלמס בסוגיה מה חושב יותר:  חינוך לאותנטיות (יצירה) מול חינוך ליחסי זיקה. הלוואי עלינו. תוכן המאמר: … המשך זיקה ויצירה בהגותו הדיאלוגית של מרטין בובר – קריאה מחודשת ב-'על המעשה החינוכי'

"תיקון אדם-תיקון עולם": הדיאלקטיקה של חיי קהילה ותיקון חברתי

תגובה למאמרו של דוד מרחב: "חזרה לקהילה: כניעה או קידמה ?" חיי קהילה שיתופיים אינם חייבים ואף אינם יכולים לעמוד בסתירה לחתירה נחושה לסוציאל-דמוקרטיה ולצדק חברתי. המודל אותו מציב גולדמן (כפי שאני מבין אותו) הנו מודל דיאלקטי שבו חיי הקהילה השיתופיים משורגים בחתירה נחושה שכזו. החתירה לתיקון חברתי במודל זה חייבת להיות אחד ממאפייני הקהילה … המשך "תיקון אדם-תיקון עולם": הדיאלקטיקה של חיי קהילה ותיקון חברתי