Posted in דהרמה ובודהיזם, דהרמה מעורבת חברתית, ויפאסנה, מדיטציה, מדיטציה, ויפאסנה on 2018-04-24| 2 Comments »
אם אינכם רואים היטב, ניתן לראות גרסה מילולית כאן. ניתן להוריד את ההזמנה כאן.
Posted in דהרמה ובודהיזם, ויפאסנה, חוק הקרמה, מדיטציה, מדיטציה, ויפאסנה on 2018-04-22| Leave a Comment »
ביום חמישי התקיים המפגש האחרון של הקורס 'תשומת לב אוהבת'. השיחה שחתמה אותו מתייחסת לאופנים בהם ניתן להפוך את החיים לדרך. בסוף אפריל יפתח קורס העמקה נוסף – 'הדרך הבודהיסטית להתמרה' אותו אנחה עם יהל אביגור. עד אז אני מצרף כאן את תמליל השיחה.
הקלטת השיחה בקישור כאן. ההקלטה, כמובן, מפורטת ו'חיה' יותר.
הרבה חופש,
אסף-סטי
'הבודהיסטווה חוזר לעולם' – התכוונות נכונה והתרגול ביום-יום
לפני שנפרדים רציתי לדבר על הצורך וההכרח להפוך את החיים לדרך.
באופן בלתי תלוי בקורס או מורה.
בתחושה שלנו יש הפרדה כי אנחנו חווים את עצמנו כנפרדים מהעולם, אבל למעשה מדובר בא-דואליות.
אנחנו חלק מהעולם, חלק מהתהוות הגומלין התלויה, הוויה שלובה כמו שקורא לזה טיק נאת האן.
כשאנחנו מתקנים את עצמנו העולם נעשה יותר טוב. כי אנחנו חלק מהעולם ואנחנו משתנים.
ולשינוי שלנו יש אדוות.
תיקון העולם אף הוא אינו מנותק מתיקון אדם:
כאשר אנחנו מביאים התכוונות של תרגול למעשה של תיקון העולם.
למעשה, זה מה שמגדיר בודהיזם מעורב חברתית # מעורבות חברתית בודהיסטית.
מתן קדימות לתיקון העולם כתרגול.
למרות שלפעמים, דנה, משמעה לעשות את הדבר הנכון גם כשזה מאתגר אותי או קשה לי.
נדמה לי שהיה זה סטיבן שאמר שהדרך הנכונה לדעת כמה דנה לתת הוא לבדוק את המינון עד שזה קצת כואב.
אחרת זה סתם הרגל.
בדנה צריך להיות גם מאמץ, אחרת אין זה תרגול.
תיקון העולם הוא תיקון אדם גם משום שאנחנו לא נפרדים מהעולם, וכשהעולם החיצוני משתנה גם העולם הפנימי שלנו משתנה.
לאו דווקא באופן ישיר, יותר באופן קרמתי.
שינוי העולם פעמים רבות מגייס מאתנו נחישות, סבלנות, חוכמה שלא ידענו שיש בנו.
בתיקון העולם יש פעמים רבות חוויות שמפתיעות אותנו ומשפיעות על עולמנו הפנימי.
על תחושת המסוגלות למשל.
תיקון עולם לא חייב להיות 'פליטים' או פלשתינאים', זה יכול להיות גם חינוך, משפחה, עבודה.
למעשה, כמעט לכל העבודות שאפשר לחשוב עליהן יש ערך תורם בעולם.
גם בנקים ואפילו חברות ביטוח.
הרבה פעמים הערך התורם מתערבב עם ערכים של חמדנות, שנאה או בלבול.
במיוחד בחברה הקפיטליסטית שבה הכל מתערבב עם תאווה וחמדנות.
הן מפולשות בהכל.
הרדיקליות של חיי הדהרמה היא להצליח לחיות ולפעול בתוך המרחבים המבולבלים האלה תוך ויתור ומאבק נחוש בשלושת הרעלים.
לעבוד בבנק מתוך כוונה לשרת צרכים ולא מתוך כוונה להרוויח כסף על חשבון אחרים.
פעמים רבות זה קשה. מן הסתם ישנם תפקידים ספציפיים שיהיה קשה יותר לעשות מתוך התכוונות שכזו.
אבל הקושי הזה הוא המרחב שבו יכול לפרוח תרגול.
אנחנו צריכים לחשוב על עצמנו כמו פרח הנוּפר, הלוטוס, אם בחרנו להישאר בעולם, אנחנו צריכים להבין שהשורשים שלנו מצויים בתוך הביצה ובכל זאת להתעלות ולפרוח מעל פני המים.
פריחה יפהפייה.
מעוררת השראה.
מעוררת השראה לאו דווקא בקרב העמיתים/ות או המנהלים/ות שלנו, הם יכולים לחשוב שאנחנו דווקא די מוזרים. למעשה, התנהלות שכזו עלולה אפילו לאיים על חלק מהאנשים.
אם נקבל את ההנחה בדבר 'טבע בודהה', הרי שרוב האנשים יודעים שתאווה, שנאה וריכוז עצמי אינם מיטיבים. כשהם רואים מישהו שמנסה להרפות מהם, זה עלול להפחיד אותם או להכעיס אותם.
במיוחד אם אנחנו מבינים שתרגול שכזה עלול לפגוע ב'מבחן התוצאה' המקובל, כולל בשכר שלנו.
אפשר לחשוב על מקצוע ההוראה כדוגמה: לכאורה מקצוע קלאסי לתרגול – מקצוע שבאופן מובנה יש בו שליחות ציבורית, נתינה, אכפתיות, חמלה.
אבל לתאווה אין גבולות
רבים מהמורים/ות מרגישים/ות מתוסכלים/ות מתנאי ההעסקה שלהם. במידה של צדק. התסכול הזה יוצר בחלק מחדרי המורים אתוס של "לא להשקיע מעבר", כלומר, לא להיות נדיב עם הזמן שלי.
אתוס של 'אנטי-דנה' שמנוגד במהותו לשליחות החינוכית כשליחות.
כשמישהו משקיע מעבר זה עלול לאיים על מי שחושב שצריך לתת את המינימום, כי זה יוצר סטנדרט חדש.
בנוסף, אם אתה משקיע מעבר, כמובן שיהיה לך פחות זמן לעבודות אחרות, הרי הסיסמא Time is money איננה מנותקת מהמציאות. כך שההשתכרות שלך נפגעת.
באופן פרדוקסלי, אפילו הרעיון והתרגול של אהבת התלמידים מעל הכל עשוי להיות מבלבל. להעדיף את אהבת התלמידים על פני כל דבר אחר – ציונים, מבחנים, הישגים. אין לכם מושג עד כמה ההתנהלות שבחירה כזו מייצרת עלולה להיות תמוה בעיני רבים.
אתה בוחר הפוך בכל כך הרבה צמתים.
ובמבחן התוצאה התלמידים שלך ואתה עלולים להגיע להישגים נמוכים יותר.
סוכנים של אהבה:
האתגר פה הוא כפול, כי אם אנחנו רוצים ליצור אידיאל שונה, אנחנו נרצה הרבה פעמים כן להצליח בחלק מהמדדים ה'רגילים'.
במידה מסוימת, להיות מתרגל דהרמה בתוך מערכות 'רגילות' הוא מצב של סוכן סמוי. סוכן סמוי של אהבה. ללמוד לדבר בשפה הרגילה, להשיג הישגים מוערכים של העולם הרגיל, אבל תמיד לשים את האהבה מעל הכל ותמיד לזכור שהמטרה היא הטוב.
זה כמובן קשה ולכן זה דורש תמיכה. הכרחי מרחב שבו ניתן לדבר בשפה הפנימית שלך.
כל סוכן צריך בית, כל סוכן צריך 'מפעיל'.
המפעיל הזה, הבית הזה הוא הסנגהה. הקהילה המתרגלת.
כדי לשמור על היכולת שלנו לפעול בעולם ולהישאר סוכנים, לא להתבלבל ולהיטמע בעולם, אנחנו זקוקים לסנגהה.
כמה טיפים קטנים בהקשר הזה:
Choose Sangha.
ישנה כמובן האפשרות להיות חלק מקהילה שמאפשרת את הדהרמה:
קהילה שמה שמשותף לה זה המסירות לתרגול מצד אחד, והמסירות לאִפשור של התרגול מצד שני.
לא חייבים לקחת תפקיד גדול, למעשה, בתובנה אנחנו עושים מאמץ ליצור הרבה תפקידים קטנים בדיוק בשביל זה.
כדי שכל אחד, גם א/נשים מאוד עסוקים, יוכלו למצוא תפקיד קטן ולהשתלב בקהילה.
ותמיד כדאי לזכור את דברים של הבודהה לפיהם There is no Dana like The Dharma Dana.
הנתינה והאפשור של תרגול הדהרמה הם נתינה ואפשור מיוחדים.
זו קרמה שבה אתה אומר "זה חשוב לי", שווה להשקיע בזה. וזה חודר.
אחד הדברים שהכי חסרים עכשיו בתובנה זו התחושה של הקהילה שמעבר לתרגול, מעבר לאפשור. קהילה שנפגשת, לומדת, מבלה יחד.
זה יכול, כנראה, לצמוח רק מלמטה, bottom up.
נחוצים לנו א/נשים שפשוט אומרים "זה הבית שלי, זו הקהילה שלי" ואני לוקחץת אחריות ליצור את הקהילה הזו.
נחוצים לנו מחוללים קהילתיים.
התחלנו מתיקון אדם
המשכנו לתיקון עולם
וסיימנו בקהילה כמרחב שמאפשר את שני התיקונים הללו
ואת הא-דואליות ביניהם.
הלוואי שכולנו,
הלוואי שכולם,
ימצאו דרכים נכונות לתיקון אדם,
לתרגול, למציאת שלום.
הלוואי שכולנו, הלוואי שכולם, ימצאו דרכים לתיקון עולם – ימצאו את הרצון והדרך להפוך את העולם למקום טוב יותר.
הלוואי שכולנו-כולם ימצאו קהילה שמאפשר לחיות בתווך הזה.
הלוואי שיהיה טוב.
Posted in דהרמה ובודהיזם, ויפאסנה, מדיטציה on 2011-08-25| 14 Comments »
מתוך העבודה: 'אי-נחת, חמלה והתמרה – חקירה של תורת הבודהה כתורה חינוכית'; חלק III – התמרה על פי תורת הבודהה – הדגמה באמצעות דרך הבּוֹדְהִיצִ'יטַה; עמ' 107-110.
"כל היצורים הם בעלי מעשיהם, הם יורשי מעשיהם, הם נובעים ממעשיהם, הם קשורים
למעשיהם; מעשיהם הם מקלטם. כמו מעשיהם, שפלים או נאצלים, כך יהיו חייהם"[1].
על פי ראהולה, "הפירוש המילולי של המלה 'קַרְמַה' הוא 'פעולה', 'עשייה'. אבל בתיאוריה הבודהיסטית של הקרמה למונח זה יש משמעות מסוימת: הכוונה היא אך ורק ל'פעולה רצונית' ולא לכל פעולה"[2]. הפסיכולוגיה הבודהיסטית מניחה כי כל פעולה רצונית, כל פעולה מכוונת שאנו עושים מטביעה חותם בתודעתנו[3]. הנחה זו עומדת בבסיס 'חוק הקארמה', חוק הסיבתיות, שמגדיר קשר של גורם-תוצאה בין פעולותינו המכוונות בעבר לבין ההתנסויות שלנו. על פי חוק זה, כל התנסויותינו הן תוצאה של הבשלת החותם של פעולות שביצענו בעבר. פעולות שליליות יובילו לסבל, פעולות חיוביות יביאו לאושר[4]. ראהולה מדגיש כי אין לבלבל את תורת הקרמה עם רעיונות של שכר ועונש, משום שאלה "צומחים מהתפיסה של ישות על או אלוהים, שהוא השופט, יוצר החוק, והוא שמחליט מה צודק ומה לא… תיאוריית הקרמה, לעומתו, היא תיאוריה של סיבה ותוצאה, של פעולה ותגובה… כל פעולה רצונית מולידה את השפעותיה ותוצאותיה". ראהולה כי לא מדובר בשכר או עונש, "אלא בתוצאה שנולדה מסגולותיה של אותה פעולה, מהחוק שלה עצמה"[5].
על פי הפסיכולוגיה הבודהיסטית, מותירה כל פעולה מְכוּוֵנֶת שלנו חותם או דפוס מנטאלי: דְפוּס של מחשבה והתנהגות. דפוסי המחשבה וההתנהגות שלנו הם ההרגלים שלנו, הנטיות שלנו, ההַתניוֹת המחשבתיות והתנהגותיות שלנו. על פי תורת הבודהה דפוסים אלה מעצבים לא רק את ההתנהגות שלנו אלא גם את הדרך בה אנו חוֹוִים את ההתנסויות שלנו. דפוסים אלה הם אחד הרכיבים החשובים בתודעה שלנו והם משפיעים במידה רבה על האופן בו אנו חווים ומפרשים את המציאות[6]. כך, לדוגמה, אם יש לנו נטייה לגנוב ולפתע נאבד דבר-מה יקר ערך, הנטייה שלנו תהיה להניח שהחפץ נגנב. לעומת זאת, אדם שאין לו שום נטייה לגניבה, עלול שלא להעלות אפילו את דעתו את האפשרות של גניבה ולהניח שהחפץ אבד.
על פי חוק הקרמה, אם בצענו פעולה רצונית מתוך כוונה לפגוע באחר (זדון), הרי שהכוונה הזו יוצרת חותם. לעומת זאת, אם אנו מבצעים פעולה כאשר ההתכוונות שלנו היא של חמלה, גם לפעולה זו חותם. כעת, אם נגנב חפץ יקר, אדם שיש לו נטייה לפעול מתוך זדון יניח שהגניבה נעשתה בזדון וסביר להניח שתתעורר בו תחושה דומה כלפי הגנב. לעומת זאת, אדם שנוטה לחמלה, עשוי להעלות על דעתו מחשבות של חמלה על הגנב, (מצבו הסוציו-אקונומי, הגורל שהביא אותו לעסוק בגניבה, הסבל הכרוך בפעילות מעין זו וכיו"ב). במקרה השני, האופן שבו חווינו את הגניבה לא הייתה קשורה לשאלה אם גנבנו בעבר או לא, אלא לאופן שבו אנו חווים אנשים אחרים, האם אנו חווים אותם דרך פרדיגמה של זדון או דרך פרדיגמה של חמלה. ההגדרה של חוק הקרמה מגדירה כי "הפוטנציאל הקרמי מתעצם עם הזמן"[7] – פעולות קטנות של זדון לאורך שנים, התכוונות של זדון, גם אם הובילה למעשים קטנים, עלולה ליצור דפוס מחשבה – התניה חזקים.
באותו אופן פעולות של נדיבות מייצרות חותם קרמי. הוויתור על רכוש, על גוף או על אנרגיה לטובתו של אדם אחר מותירה חותם. גם במקרה הזה הכל תלוי בהתכוונות. אם ההתכוונות היא התכוונות של אהבה או חמלה, ייווצרו דפוסים של אהבה או חמלה. אם ההתכוונות היא התכוונות של חיזוק התרגול, ייווצר דפוס של אמונה בתרגול ובדרך. כאשר אנו חווים התנסויות שיש בהן קושי, עשויים דפוסים שכאלה לעלות – אנו עשויים לחוש אהבה או חמלה כלפי גורם הקושי; לחילופין, במידה שההתכוונות שלנו הייתה תרגולית והתרגול מרכזי בחיינו, נִיטֵה להיזכר בתרגול ולנסות להפוך את החוויה לתרגול.
גישה זו מסבירה את הדגש הרב ששמה תורת הבודהה, בכל הזרמים, על תרגול הנדיבות. נדיבות היא פעולה רצונית פשוטה יחסית, כל אחד יכול לבצעה. היא פשוטה יותר מתרגול מוסר, סבלנות, מאמץ או מדיטציה. פעולה זו כמעט תמיד תיצור דפוס קרמי מיטיב, משום שקיימת הסתברות גבוהה, שההתכוונות בבסיסה של פעולה של מתן לאחר, תהיה להיטיב עם האחר ותמיד יהיה בה אקט של וויתור.
חשוב להדגיש כי חוק הקרמה אינו מתייחס לשאלה אֵילו התנסויות חווה האדם, אלא לאופן שבו הוא חוֹוֵה את ההתנסויות האלה[8]. תורת הבודהה מייחסת חשיבות רבה הרבה יותר לחוויה האנושית מאשר לנסיבות החיים. במאמר על חוק הקרמה, מדגיש בודההדאסה בהיקו, כי הדבר היחידי שחשוב הנו התגובה התודעתי בעת החוויה. האם היו נוכחות בעת החוויה השתוקקות, סלידה או בורות או שהן נעדרו[9]. התייחסות זו מתיישבת היטב עם ארבע האמיתות הנאצלות. כולנו חווים דוקהה. הקיום ספוג בדוקהה, יהיו נסיבות החיים אשר יהיו. מה שחשוב אפוא, הנו האם בעת חוויה נוכח הגורם לדוקהה או שהוא נעדר. חוק הקרמה מניח שכל פעולה שההתכוונות בבסיסה הנה התכוונות של השתוקקות, סלידה או בורות, תחזק את נטייתנו לרגשות המטרידים. תחזק את נוכחות מקור הדוקהה בתודעתנו. שורשי אי-הנחת מצויים בתודעתנו המתעתעת, כאשר אנו פועלים מתוך תעתוע אנו מעצימים אותו.
זו בדיוק הסיבה בשלה מדגישה תורת הבודהה את האימון החמור במוסר. תורת הבודהה מניחה כי פעולה לא-מוסרית, שורשיה תמיד בתעתוע – השתוקקות, סלידה או אנוכיות וריכוז-עצמי שמקורם בבורות. הנחה זו מקופלת בהגדרתה של תורת הבודהה למוסריות: "מצב תודעה של הימנעות מעיסוק בכל מצב או אירוע שיתבררו כמזיקים לאחרים"[10]. התרגול במוסריות הוא גם המעלה השנייה וגם האימון הראשון בדרך שמונת הנתיבים. הוא יסוד מכונן בתרגול הבודהיסטי. הנדיבות היא פעילות וולונטרית שמטרתה יצירת קרמה – התניות – חיוביות. מוסריות הנה פעילות של הימנעות שמטרתה להגן על התודעה מפני חיזוקן ויצירתן של התניות שליליות. תרגול המעלות מניח שככל שנטפח התניות חיוביות שמקורן באי-אנוכיות, כך תגדל היכולת שלנו להימנע מפעילויות שמקורה בהתניות שליליות, לכן מופיע תרגול הנדיבות ראשון. זהו סדר מתודי. סדר של תרגול. מבחינת החשיבות, באה המוסריות, ההימנעות מפגיעה ראשונה. הדְהַמַּהפַּאדַה מסדרת זאת כך:
|
"הימנע מרע, עשה טוב, |
טהר את התודעה. זוהי תורת הבודהה"[11]. |
תורת המוסר הבודהיסטית איננה מתחילה בעשיית טוב, אלא בהימנעות מרע – הימנעות מיצירת עוד דוקהה. תפיסה זו קשורה להנחת אי-הנחת. בניגוד לתפיסות שמניחות נחת ועלולות להצדיק פעולות לא מוסריות בשם הצדק, הבודהיזם אינו מצדיק פעולה שכזו. שום דבר אינו מצדיק יצירת אי-נחת נוספת. היות שאי-הנחת הקיומית היא הבעיה איתה מתמודדת תורה זו, אין שום הישג אות תוצר בעולם שמצדיק את העצמתה.
טהור התודעה, תהליכי הפיתוח, מופיעים שלישיים בסדר החשיבות. עשיית טוב קודמת. יש לזכור עם זאת ש'עשיית טוב' היא עניין של התכוונות. תהליכי פיתוח של התודעה שההתכוונות אליהם היא עשיית טוב, כלולים בתרגול השני. אך עדיין, קיימת קדימות להימנעות מרע. לאי-פגיעה. אי-אלימות.
בתורת הבודהה רווח הדימוי המתייחס לתודעה כאל שדה חקלאי ואל פעילויות מְכּוּוַנוֹת כאל 'זרעים של קרמה'. בדימוי זה פעולה של נדיבות הנה פעילות של זריעת זרעים חיוביים בשדה התודעה ועיבודו. הפעילות המוסרית הנה פעילות של שמירה על השדה – הימנעות מזריעת זרעים שיסכנו את השדה ועקירת צמחים מזיקים. הדימוי החקלאי מסייע לנו להבין את מורכבותו של חוק הקרמה: בשדה בור המלא בצמחים טפיליים, עלולים זרעים מיטיבים שלא להיקלט, גם-אם נזרע זרעים רבים. השמירה על השדה מפני צמחים ומזיקים חיונית לפיתוחו, אז ניתן לזרוע מיטיבים. בדימוי זה, ריכוז ותובנה הם זרעים עדינים יותר אותם ניתן לזרוע רק על אדמה נקייה ממזיקים, מדושנת וּתחוחה. צמחים אלה זקוקים לצל שמספקים להם צמחי טוב-הלב שצמחו והיו לעצים, לכן נדרש פיתוח בסיסי של טוב-לב כבסיס לפיתוח ריכוז. הסבלנות והמאמץ הנלהב הם איכויותיו של הגנן המסור.
חקלאות היא מדע מורכב. קשה לדעת אילו צמחים יעלו יפה ומדוע. פרמטרים שונים ובלתי-צפויים משפיעים על כך – הרכב האדמה, האקלים, הסביבה הצמחית. לכן מדגיש הבודהה שאל לנו לצפות לפירות הקרמה. אנו זורעים זרעים שאיננו מבינים את טיבם. כשאנו זורעים זרע של עץ. אין אנו יודעים אם זה עץ שנותן פרי תוך שנה או תוך שבע שנים. אין אנו יודעים אם כחלק מהתפתחותו, נותן העץ בשנותיו הראשונות פירות בוסר. על הגנן המסור לגלות סבלנות ולהמשיך במאמץ הנלהב. עקרון הקרמה יוצר את ההבחנה בין זרעים מיטיבים לכאלה שאינם, עליו להמשיך לטפח את הצמחים המיטיבים ולשמור על השדה. אין לו דרך לדעת מתי יבשילו הפירות ומה יהיה טיבם המדויק. לאור מורכבותה של פעילות זו, ברור גם הצורך בהתייעצות עם מומחה לגינון, או לכל הפחות בקריאה של ספרות בנושא[12].
הדלאי-לאמה מדגיש כי "המניע שמאחורי הפעולות" והוא בלבד, "הוא זה שקובע את החיוביות או את השליליות שלהן. אם המניע הוא טוב, כל הפעולות שאותו מניע עומד מאחוריהן, הופכות להיות חיוביות; אם המניע אינו מוסרי, כל הפעולות הופכות להיות שליליות… אם המניע מוסרי, למרות שייתכן והפעולה עצמה תיראה די אלימה, היא תביא לאושר; בעוד שאם המניע אינו מוסרי ומפוקפק, אף-על-פי שייתכן שהפעולה תיראה מועילה וחיובית, במציאות היא תהיה פעולה שלילית. הכל תלוי בתודעה…"[13]. לאור דגש זה, הוא מבהיר את האופן בו צריך לתרגל את פיתוח המעלות. תחילתו של התרגול צריך להיות תמיד בהתכוונות נכונה: "עליך לתרגל נדיבות מתוך כוונה של רצון להשיג התעוררות למען האחרים". לאחר ביצוע הפעולה, "יש להקדיש את תרגול הנדיבות לרווחת האחרים"[14]. לאור חשיבות ההתכוונות, פיתוח המעלות צריך להיות תרגול מדויק של התכוונות. לכן יש להקדיש קשב להתכוונות לפני הפעולה, במהלכה ואחריה: "כאשר אתה עוסק בנתינה באופן ממשי, אסור לך לעשות זאת מתוך גישה של רחמים כלפי מושאי הנתינה שלך. עליך לראות בהם מקור של טוב לב שופע, שהרי הם תורמים להתקדמותך בתרגול הדהרמה… עליך להעניק תשומת-לב מיוחדת לעניים חומרית ולאלה שסבלם גדול. בקצרה, בכל עת שאתה מתרגל נתינה, עליך תמיד לראות ולציין את סגולותיהם הטובות של האחרים ולא לדבר לעולם בגנותם"[15].
תרגול המעלות מעוגן אפוא בהבנה של חוק הקרמה והקשר גורם-תוצאה. הנחת היסוד של תרגול המעלות הנה כי "אחרי המעשים נמשכים הלבבות"[16], הנחה לפיה שינוי התנהגותי – שינוי של פעולה, עשוי להביא לשינוי תודעתי – להתמרת התודעה.
הפוסט הזה הוא חלק מהפרק השלישי בעבודת התזה שלי:
הפרק הקודם: 3.3 התמרה באמצעות פעולה מכוונת –פיתוח 'מעלות'
הפרק הבא: 3.5 הִתְּכַּוונוּת נכונה – בּוֹדְהִיצִ'יטָה
מתוך העבודה: 'אי-נחת, חמלה והתמרה – חקירה של תורת הבודהה כתורה חינוכית'; חלק III – התמרה על פי תורת הבודהה – הדגמה באמצעות דרך הבּוֹדְהִיצִ'יטַה; (אסף סאטי אל-בר).
[1] צ'ולה קאמה ויבהאנגה סוטה, MN 135.
[2] ראהולה, 2004, 56. ראהולה אף מצטט את הבודהה שאומר: "הרצייה היא הדבר שלו אני קורא קרמה. ברצותו, האדם פועל דרך הגוף, הדיבור והתודעה" (בתוך: ראהולה, 2004, 46).
[3] הדלאי לאמה, 2001, 165.
[4] הדלאי-לאמה, 2001, 160.
[5] ראהולה, 2004, 57.
[6] הדפוסים המנטאליים הנם על פי הפסיכולוגיה הבודהיסטית המצרף הרביעי מתוך חמשת המצרפים שמרכיבים את הגוף-נפש אותה אנו מכנים עצמי. מצרף זה הוא זה שמגדיר את אופי החוויה שלנו, בתואם לדפוסים שלנו מהעבר. ראהולה מתרגם – 'תבניות מנטאליות' (ראו: ראהולה, 2004, 46) ואילו רז מתרגם 'נטיות קודמות' (ראו רז, 2006, 18).
[7] הדלאי-לאמה, 2001, 160.
[8] גישות שונות בבודהיזם מגדירות קרמה אחרת. הגישה אותה מציג הדלאי-לאמה יוצרת קשר בין פעולה לבין תוצאותיה החומריות. בהקשר לקרמה בחרתי להסתמך על האופן בה מתייחס אליה ראהולה (2004, 56-59) וכן בודההדאסה בהיקו (1996, 3-7).
[9] Buddhadasa Bhiku, The A, B, C of Buddhism, Chaiya: Suan moke, 1998.
[10] הדלאי לאמה, 2001, 141.
[11] Avoid Evil, Do Good, Purify the Mind, This is the teaching of all Buddhas. (Dhammapada 183).
[12] את הדימוי החקלאי, בגרסה רחבה ניתן למצוא אצל וויזמן, 1999, 196-199.
[13] הדלאי אמה, 2001, 85.
[14] הדלאי לאמה, 2000, 139.
[15] הדלאי לאמה, 2000, 139-140.
