Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘דהרמה מעורבת חברתית’ Category

אחד הדברים המטרידים בהתייחסות המערבית לתרגול הבודהיסטי הוא התפיסה של הבודהיזם כגישה אסקפיסטית, גישה שנמנעת מפוליטיקה ומאמירה חברתית. אין דבר שרחוק יותר מן האמת לגבי הפילוסופיה הבודהיסטית. ישנם כמה מנהיגים בודהיסטים בולטים בני-ימינו שמדגישים את הפן החברתי והפוליטי של הבודהיזם, בראשם הדלאי לאמה, טיק נאת האן ומורה הויפאסנה הנודע אג'האן בודההדאסה.

המנהיגים-הוגים הללו מדגישים כי לעקרונות הבודהיסטיים של אי-אלימות וחמלה ישנן השלכות פוליטיות וחברתיות ברורות והם מחייבים לא-רק אתיקה אישית של נדיבות ואכפתיות, אלא גם מבנים חברתיים שיטפחו קיום הדדי הרמוני ומיטיב ויעודדו את הפרט לחיות חיים מוסריים ומלאי חמלה. בניסיון להתאים את העקרונות הבודהיסטיים למבנים הפוליטיים בני ימינו, מפורסם הדגש של הדלאי לאמה על חשיבות הדמוקרטיה והניסיון שלו להפוך את השלטון בגולה הטיבטית לדמוקרטי (על חשבון מעמדו שלו כמנהיג פוליטי). פחות ידוע הניסיון של אג'האן בודההדאסה לפתח גישה פוליטית סדורה – 'סוציאליזם דהרמי'.

אג'האן בודההדאסה נחשב לאחד המנהיגים הבודהיסטים הבולטים בתאילנד במאה העשרים. הוא נחשב לאחד מאלה שהחיו מחדש את מסורת הויפאסנה הבודהיסטית בתאילנד ובעולם כולו והוא אף חידש שיטה ייחודית של תרגול ויפאסנה המבוססת על האנאפאנהסאטי סוטה. כשבודההדאסה פרסם את הספר 'סוציאליזם דהרמי' ועשה מהלכים לטיפוח פוליטיקה דהרמית, הוא זכה לביקורות נוקבות מהממסד הבודהיסטי בתאילנד. נסביר קודם כל את מקורות ההתנגדות:

תיקון פנימי על-פי הבודהיזם:

הגישה הבודהיסטית היסודית מניחה כי טבעם של החיים האנושיים הנו 'דוקהה' – אי נחת. באופן כללי אנחנו כל הזמן לא מקבלים דברים שאנחנו רוצים או נמצאים עם דברים שאינם רצויים בעיננו. אי-הנחת הבודהיסטית איננה מתייחסת רק למציאות האקזיסטנציאליסטית של מוות, ניכור או חוסר משמעות אלא לכל קושי, כאב או גירוד באף שאנחנו חווים. בכל רגע כמעט ישנה אי-נחת והחוויה של אי-הנחת מכוננת את ההתנהלות שלנו ומשפיעה על דרך החיים שלנו. ניסיונות להקל על אי-הנחת על פי הגישה הזו משולים לטיפול קוסמטי, הם מסוגלים לגעת בעטיפה אך לא במהות הבעיה. הדרך הבודהיסטית דורשת טיפול רדיקאלי בשורשי הבעיה שהנם התפיסה המוטעית שלנו את המציאות, ההיאחזות שלנו באובייקטים שמספקים לנו נחת, והדחייה שלנו כלפי אובייקטים לא-נעימים.הפתרון היסודי של הבודהיזם הנו שירוש התפיסה המוטעית – התעתוע והפסקה של ההיאחזות והדחייה. כלומר, התיקון הבודהיסטי הנו תיקון של התודעה, של האופן בו אנו תופסים וחווים את המציאות ולא תיקון של העולם – תיקון של המציאות. לאורה של גישה זו מתבהר לנו מדוע שינוי פוליטי ייתפס בעיני הבודהיזם כמשני. אי-הנחת שהמצב החברתי מעורר הנה אי-נחת אחת מיני רבות, אין טעם לטבוע בתוכה ולעסוק בה. את מירב תשומת הלב שלנו עדיף להקדיש לשינוי הפנימי – לטרנספורמציה של התודעה.

לאורה של גישה זו, ולאחר דורות של התמודדות עם שלטון עוין (כולל השמדת הבודהיזם בהודו), הממסד הבודהיסטי בדרום מזרח אסיה, פיתח גישה של אי-מעורבות בפוליטיקה. לכן כשבודההדאסה הפר את הקונצנזוס הזה הוא זכה לביקורות רבות. אבל:

וזהו אבל גדול מאוד שמתחלק לשני חלקים: הראשון, גם כאשר הממסד הבודהיסטי נמנע ממעורבות ישירה בפוליטיקה הוא תמיד עסק במעורבות עקיפה בשני אופנים לפחות. הראשון, עיסוק ברווחה – כמו מערכות דתיות רבות בעולם, הממסד הבודהיסטי דאג תמיד לחולים, לעניים, ליתומים ולמדוכאים. לאלה תמיד היו המנזרים הבודהיסטים מקום מפלט. שנית, גם אם הממסד הבודהיסטי נמנעה מעיסוק פוליטי הרי שההגות הבודהיסטית מעולם לא נמנעה מהעיסוק האתי. ערכים של נדיבות, חמלה ואהבה היוו ערכים מכוננים בתרבויות הבודהיסטיות. מצב כמו המצב בו אנו חיים בו כיום שבו העשירים הולכים ומתעשרים, כאשר העניים הולכים ומושפלים וכאשר מעמד הביניים הולך ומתאדה הנו מצב בלתי נסבל.אין בו נדיבות ואין בו חמלה. המצב שבו תמותת תינוקות בפריפריה בישראל גבוהה פי ארבעה (!) מזו שבמרכז, שתוחלת החיים בפריפריה נמוכה בשש שנים, מצב שבו זקנים וקשישים חיים בעוני נורא, שמיליון וחצי איש חיים מתחת לקו העוני הוא מצב בלתי נסבל.

המערכת הקפיטליסטית מקיימת מערך שגובל בסגידה והערצה לקפיטליסטים. ההגות הבודהיסטית השוויונית של החמלה לא הייתה מסוגלת לסבול מצב שבו 18 משפחות בישראל הולכות ומתעשרות כאשר מצבו של מרבית העם הולך ומדרדר. היות שלבודהיזם אין שום יחס של סגידה לעושר (אם כבר ההפך),הרי שמנהיגים בודהיסטיים לא היו מהססים לצאת בגינויים נוקבים כלפי אותן משפחות ויחידים.

 

תיקון עולם על פי הגישה הבודהיסטית:

הגישה שתיארתי לעיל איננה עומדת בסתירה לגישה של התיקון הפנימי שהצגתי קודם. הבודהיזם מגדיר באופן חד וברור שישנה קדימות לתיקון הפנימי. עם-זאת, התיקון החיצוני הוא חלק הכרחי בתיקון הפנימי.

ישנה עובדת-חיים מרכזית אחת שחומקת פעמים רבות מעיני המתרגלים במערב. הזמן של תרגול המדיטציה והלימוד שלנו הוא זמן מוגבל. במרבית הזמן שלנו אנחנו מעורבים בעולם. הדרך הבודהיסטית היא דרך טוטאלית. התרגול אמור להתרחש בכל רגע ורגע. הוא לעולם לא נפסק. בזמנים שבהם אנחנו לא במדיטציה או בלימוד, הרי שהתרגול שלנו מתרחש באמצעות פעולה נכונה בעולם. מבין שלושת הנדבכים של הדרך הבודהיסטית, המדיטציה היא רק נדבך אחד. נדבך שני הוא הנדבך האתי (סילה) שבו מגדיר הבודהה דרישה ל'פעולה נכונה', 'דיבור נכון' ו'פרנסה נכונה'. האם אפשר לומר שהפרנסה של עידן עופר היא פרנסה נכונה? האם רווח הון של שני מיליארד לשנה ממפעלי ים המלח, כאשר אלפי פועלים של המפעלים חיים חיי עוני מחפירים עם משכורת מינימום יכול להסתדר עם הרעיון של 'פרנסה נכונה'? לא ממש. ההגדרה האתית הבסיסית של האתיקה הבודהיסטית היא של 'לא לפגוע' (no harm). הגדרה שקשורה לעיקרון של אי-האלימות (א-הימסה). אין שום אפשרות להצדיק יחסי ניצול שבהם אני מתעשר באופן קיצוני על חשבונם של אלפים.

אולם התרגול האתי הבודהיסטי איננו מסתכם בהימנעות מפגיעה, זוהי רק המדרגה הראשונה. המדרגה השנייה הנה המדרגה של עשיית טוב, עשיית טוב כתרגול. הדרך ההדרגתית הבודהיסטית היא דרך של תיקון של המידות – חינוך האופי. אנחנו עושים זאת במדיטציה, אך את המידות ניתן לתקן גם באמצעות התנהלות ופעולה נכונה בעולם. התרגול בעולם הוא לא רק תרגול של תשומת-לב והתבוננות אלא-גם תרגול של חמלה, אהבה ונדיבות.

הלכה למעשה הדרך הבודהיסטית מציגה גישה דיאלקטית שבה תיקון האדם ותיקון העולם שזורים זה-בזה באופן הדדי. תיקון העולם מהווה נדבך מרכזי של תיקון האדם; תיקון האדם בתורו, מעצים את היכולת שלנו להביא תועלת לעולם ולהימנע מפגיעה באחרים.

הבודהה כמהפכן סוציאליסטי:

חזרה לבודההדאסה: לאור כל האמור לעיל, הגיע אג'האן בודההדאסה למסקנה כי השיטה הפוליטית המתאימה ביותר לתפיסה של הדהרמה הנה הגישה הסוציאליסטית. ההומניזם הבודהיסטי התופס את כל הברואים כשווים וכבעלי 'טבע בודהה' מחייב, כך בודההדאסה, גישה פוליטית שמגשימה את השוויון הזה במציאות. רק שוויון חברתי ורווחה חברתית לכל שכבות האוכלוסייה עשויה לאפשר לכולם לתרגל ולקחת חלק בתיקון האדם. אחרת, הופך תיקון האדם לנחלתה של אליטה צרה ולא לנחלת הכלל. (להתייחסות נוספת לגישתו של בודההדאסה ראו כאן).

הלכה למעשה, בודההדאסה נתלה באילנות גבוהים, בבודהה ההיסטורי עצמו שהיה הלכה למעשה מהפכן סוציאליסטי שהביא להודו בשורה של שוויון: כידוע המערכת החברתית ההודית בימיו של הבודהה הייתה מערכת של 'קַסְטוֹת', החברה הייתה מחולקת באופן חד למעמדות שאין ביניהם שום תנועה או אפשרות ניוד ומעבר. המערכת הדתית הַוֶודִית שלתוכה צמח הבודהיזם טענה שדרך החיים הנכונה היא לקבל את ההגורל, את ה'קרמה' שלך: לחיות את המציאות לתוכה נולדת ללא כל התנגדות. אל תוך המערכת הקפואה הזו התפרץ הבודהה והצהיר כי הוא מלמד את כולם. צריך לזכור שבחברה שבה הלימוד של הדהרמה היה אחד הרכיבים שכוננו את הפער החברתי, (בדומה ללימוד תורה לגברים בלבד, למשל), מדובר היה במהלך קיצוני ורדיקלי. מהלך שיצר שנאה וכעס עצומים כלפי הבודהה מצדו של הממסד הדתי הַוֶודִי, שנאה שהביאה לעשרות ניסיונות רצח של הבודהה. (אגב, בשלב מאוחר יותר הבודהה פתח את הצוהר ללימוד הדהרמה גם לנשים, מהלך פמיניסטי חסר תקדים לתקופה).

כנסיך ושליט בדימוס, הבודהה הבין היטב שאין רוחניות ללא משמעויות פוליטיות. הוא הבין שלתכנים של ההוראה שלו ישנה משמעות פוליטית ושהרוחניות שהוא מביא אל העולם מייצרת השלכות פוליטיות קיצוניות.

אולם הבודהה לא הסתפק רק בשינוי החברתי הרוחני ובמקרים קיצוניים עסק במעורבות חברתית הלכה למעשה. למרות הקדימות הברורה שהבודהה נתן ל'תיקון האדם', מתועדים מקרים שבהם הבודהה 'נטש את משמרתו' כמורה דהרמה על מנת לפשר במצבים בהם עמדה לפרוץ מלחמה. בבחירה הזו מבהיר לנו הבודהה שישנם מצבים בעולם החיצוני – מצבים פוליטיים – שהם בלתי נסבלים. מצבים שבהם אי אפשר להמשיך ולתת קדימות לתרגול הפנימי והכרחי לדהור ולמנוע סבל עצום, דוגמת הסבל שכרוך במלחמה.[1] אמירה שמהדהדת לתהייתו של טיק נאת האן – "כאשר כפר מופצץ, וילדים ומבוגרים סובלים מפציעות ומוות, האם יכול בודהיסט לשבת בדממה במקדשו הבלתי-מופצץ? (1987, עמ' 35).

כבר שלושה עשורים שמדינת הרווחה הישראלית נופלת במדרון הקפיטליסטי התלול. סוף-סוף קמה זעקה אותנטית מקרב העם שלא מוכן לשאת זאת יותר. זעקה שחוצה את כל השכבות – מהשכבות המדוכאות ועד מעמד הביניים ומעמד הביניים הגבוה. פועלים, רופאים, עובדים סוציאליים, אמנים ופסיכולוגים. הורים שרוצים להקדיש תשומת לב לילדיהם ואינם יכולים לעשות זאת בתוך הסטרס העצום של המציאות הכלכלית.

החברה שבתוכה אנו חיים הנה חלק מהקרמה שלנו, אם נמשיך לתת לילדים שלנו להיוולד לתוך חיים של סטרס גדול כל-כך, לא נוכל להציע להם לעולם שחרור אמיתי. החובה של כולנו כמתרגלי דהרמה וויפאסנה, של כל מי שפוסע בדרך הבודהיסטית היא להצטרף למהלך הזה בכל דרך שאפשרית עבורנו.

מי יתן וכל הברואים יהיו מאושרים

מי יתן שכולם יהיו חופשיים מסבל ואי-נחת

מי יתן שכל הברואים יחיו בשלום

[1] "This emphasis on absolute nonviolence is exemplified in the Buddha’s intervention while his home country of the Sakyans was to be invaded by a neighboring country.  The Buddha in his old age sat at the border of the two kingdoms to try to talk the warlike king out of his plan.  His persuasive argument successfully convinced the king for two times but the third time he failed.  The king marched his army and killed almost all the Sakyans who, following the Buddha’s teaching of not taking life,  did not fight back at all.  Yet the story did not end in a negative tone since the principle of dependent origination was brought in and the causes and conditions leading to the horrific suffering of the Sakyan clan were explained (Taisho 2: 125)". Source:  Theresa Der-lan Yeh, THE WAY TO PEACE:  A BUDDHIST PERSPECTIVE, in: International Journal of Peace Studies, Volume 11, Number 1, Spring/Summer 2006, PP 91-112:

מודעות פרסומת

Read Full Post »

הי כולם/ן, לאור התעבורה המדהימה 🙂 באתר, החלטתי להמשיך למחזר חומרים ישנים. מצורפת כתבה שכתבתי לפני ארבע שנים וחצי לעלון של עמותת אלון. הכתבה מיועדת ללא-בודהיסטים והיא נכתבה על ידי בחור צעיר בן 31. אנא סלחו לו אם הוא כתב שטויות. אנא סלחו לאבא בן 35 על כך שהוא לא ערך את כתב היד של הבחור הצעיר… חיבוקים, סאטי.

(אגב, גיליון של עלון הסנגהה 'התעוררות'בנושא דומה יצא לאור לאחרונה, לחצו כאן).

בודהיזם וסוציאליזם דהרמי

בעיני תרמילאים רבים נתפשת תאילנד כתחתנת מעבר תיירותית מדי. תאילנד לא נתפשת כיעד אותנטי, מחדש, מסקרן שיש להתעמק בו. ניתן לאשש את הסטיגמה הזו אם זורמים בעקבות ההמונים לאיים הטרופיים (המופלאים) של הדרום או יוצאים לטרקים (המדהימים) של הצפון, אך מי שלא יסתפק רק בתחנות הללו יגלה ארץ מופלאה שיש בה הרבה יותר מתעשיית תיירות משומנת ומצליחה:

אג'הן[1] (בתאילנדית: מורה) בודהאדאסה הנו המורה התאילנדי שהעביר את התרבות התאילנדית למאה העשרים. הוא גם זה שתבע את המושג "סוציאליזם דהרמי" (DHARMIC SOCIALISM). לאחר פרסום ספר בשם זה, זכה בודהאדאסה למתקפה חזיתית נגדו באשמת ערבוב דת ופוליטיקה, אך לא הייתה זו הפעם הראשונה הואשם נזיר מהפכן זה  בהאשמות מסוגים שונים והאשמות אלו לא הרתיעו אותו.

על מנת להסביר מהו "סוציאליזם דהרמי" אנסה תחילה להסביר מהי הדהרמה וכיצד היא קשורה לסוציאליזם.

הדהרמה הנה הדרך או התורה אותה לימד הבודהא סידהרתא גוואטאמה במאה החמישית לפני הספירה. עד גיל 29 היה סידהרתא נסיך בן לקסטת הלוחמים (קשתריה) שנועד לגדולות. בגיל 29 לאור חוויות שונות נטש סידהרתא את ארמונו המפואר על כל מנעמיו והלך לחיות חיי סגפנות במטרה למצוא את המענה לסבל האנושי. בגיל 35, לאחר שש שנות תרגול אינטנסיבי, טען סידהרתא כי הוא מצא את התשובה ומאז הוא כונה הודהא – המואר.

הצעד המהפכני ביותר שעשה הבודהא היה ללמד את הדהרמה שלו לבני כל הקאסטות. בחירה מסוכנת זו שהביאה לנסיונות רבים לרצח של הבודהא ולהתנגדות גדולה לתורתו הנה ההוכחה המרכזית לטוענים לקשר בין סוציאליזם לדהרמה. הבודהא, למעשה, בהחליטו ללמד דהרמה לכלל בני האדם בני כל הקאסטות וכל המינים פתח את הפתח למהפכה השוויונית הגדולה ביותר בתולדות העולם העתיק.

בהודו בימים ההם ולמעשה עד היום, נהוגה שיטת הקאסטות. בני האדם מחולקים לחמש קאסטות (ארבעה בפועל): הברהמינים – כוהני הדת, הקשטריה – הלוחמים והשליטים, שני מעמדות "פרולטריים" והסודרה – The untouchable – הטמאים – מעמדם של חסרי המעמד, הנחותים.

הדרך ההינדוהיסטית שקדמה לבודהא וששולטת גם בימים אלה בהודו טענה כי אדם נולד לתוך הקאסטה שלו ולתוך יעודו ושמוטב לו לאדם למלא יעודו בדרך הטובה ביותר על פני לפעול במסגרת יעוד שאינו יעודו. כוהני הדת – הברהמינים היו היחידים להם הותר ללמוד את הדרך של ההינדוהיסטית ולתרגל בדרך זו. בני שאר הקאסטות הורשו לנהל את הפולחן בלבד ולא הורשו ללמוד ולקרוא בכתבי הקודש (הוודות). מנקודת ראות ביקורתית ניתן לומר, שעל ידי שמירת סודות הדת והגישה לכתבי הקודש אצלם, הצליחו כוהני הדת לשמר את מעמדם העליון על פני כל שאר המעמדות ולספק לבני שאר המעמדות את ה"אופיום להמונים" שהותיר אותם נוחים לשליטה. חשוב להבין זאת על מנת להבין עד כמה מסוכן היה המהלך של הבודהא בעיני כוהני הדת הללו. הבודהא למעשה קם והיה נכון למסור לידי ההמונים את המפתחות לשליטה בחברה , את הזרעים באמצעותם ניתן לגדל את האופיום. לשם השוואה, אם נניח שהתירוץ הביטחוני הנו הדרך המרכזית בה מודר המגזר הערבי במדינת ישראל, הרי שצעדו של הבודהא משול ללימודם של הסודות הביטחוניים המשמעותיים ביותר לכל דורש באופן שיהפוך את התירוץ הביטחוני הישן לחסר משמעות (כך לדוגמא אם כל סודות התעשיה הצבאית היו ידועים לכלל, לא הייתה שום סיבה לא לאפשר למהנדס ערבי לעבוד בתע"ש מה שלא מתאפשר כרגע…). התגובות של הברהמינים לבודהא היו דומות במידה רבה אפוא, לתגובות של כוהני הביטחון שלנו לצעדיו של מרדכי ואנונו. אין פלא, אם כן, שהקאנון הבודהיסטי משופע בסיפורים על נסיונות להתנקשות בבודהא. יחיאל חורב לא היה נוהג אחרת…

מדוע פעל הבודהא כפי שפעל? אילו עקרונות בדרך – בדהרמה הבודהיסטית הביאו אותו לפעול באופן מסוכן כל כך? לשם כך יש להתעמק מעט בדהרמה שלימד הבודהא:

הנחת היסוד של הבודהיזם דומה מאוד להנחת היסוד האקזיסטנציאליסטית המניחה כי החיים הם אבסורד. החיים רוויים אי-נחת שמקורה העיקרי כמו שמגדיר זאת אלבר קאמי בתהום העצומה הפעורה בין זעקת האדם לשתיקתו של העולם. האדם זועק ומבקש בעולם משמעות, סדר, היגיון וצדק ואילו העולם פועל ללא כל אלה ושותק. תהום זו הנה האבסורד[2]. הבודהא תבע לאור מצב זה את "עקרון האי- נחת" – דוקהה בשפה ההודית העתיקה[3] וטען כי זהו טבעה של המציאות. טענתו של הבודהא הייתה כי מצב זה נגרם כתוצאה מהבנה מעוותת שלנו את עצמנו ואת העולם בנו חיים וכי ניתן להגיע למצב שבו מתפוגגת האי-נחת. הדרך למצב זה המכונה נירוונה היא הדהרמה.

הדהרמה הבודהיסטית, מטרתה אפוא, היא הפחתה של אי-הנחת בעולם. היות שאי הנחת הנה תופעה כוללת המתקיימת אצל כלל בני האדם, (ולמעשה אצל כלל החיים), הרי שאת הדהרמה יש לתת לכל ללא הבדל דת גזע ומין.

אינני משוכנע שהבודהא התכוון להיות מהפכן חברתי. על פי המסורת, בראשית דרכו הוא כלל לא התכוון ללמד. קשה להאמין גם שהוא יכול היה לצפות את ההתפשטות העצומה של תורתו ברחבי הודו וברחבי העולם[4]. ניתן לנחש כי הבודהה הגיע למסקנותיו לגבי קהל היעד של תורתו והחל ללמד מבלי לחשוב על ההשלכות מרחיקות הלכת של צעדיו. יתכן גם, שכמו מהפכנים חברתיים אחרים שחר, ידע הבודהה מראש לאן הוא חותר ומהן מטרותיו ושלא הייתה כל תמימות או נאיביות בפעולותיו. אם נקבל הנחה זו, נגלה שכבר לפני 2500 שנה חשבו אנשים שצמצום פערים חברתיים על ידי חינוך והשכלה זה רעיון לא-רע. יתכן שביום שבו תצליח העמותה להרחיב את הסדקים הקיימים במודל המיון הבית ספרי, נאלץ להקצות מספר סינ-סינים  לאבטח את הנהלתה. חשוב ללמוד מן ההיסטוריה.

על כל פנים, באופן מדכדך למדי גוועה המהפכה הבודהיסטית בהודו לאחר כמה מאות שנים. האליטות שהתנגדו לביטול שיטת הקאסטות לא גוועו כמובן לחלוטין עם עלות הבודהיזם והן המשיכו לנסות להשיב את הסדר הישן על כנו ולאחר נסיונות רבים הם גם הצליחו.

הבשורה המדכדכת אף יותר היא שגם במקומות שבהם נותר הבודהיזם על-כנו, הוא הפך ברבות השניםלדת ממוסדת ולמנגנון דיכוי – "אופיום להמונים". אין זה מפתיע אם כך ש-2500 שנה מאוחר יותר זכה אג'האן בודהאדאסה לתגובות כה קשות כשהעז לטעון כי הסוציאליזם הוא השיטה הפוליטית התואמת ביותר את הבודהיזם במאה העשרים. גם במקרה זה אנו מגלים אדם אמיץ שהעז לעמוד אל מול האליטות הישנות ואל מול מנגנוני הכוח הישנים והחזקים והם כמובן הגיבו במלוא עוזם על מנת לדכא את הפרוגרסיה.

אג'האן בודהאדאסה נפתר לפני למעלה מעשור. בספריה המפוארת בוואט[5] סואן מוק ("גן החירות") בדרום תאילנד אי אפשר למצוא ולו עותק אחד של הספר "סוציאליזם דהרמי" באנגלית. ממשיכיו דאגו להעלים אותו, (עם זאת יש אינספור עותקים בסינית!).

למרות כל זאת ב"גן החירות" ובמרכז הבינלאומי למדיטציה שלצדו, נשתמרה רוחו ההומניסיטית ומלאת החמלה של אג'הן בודהאדאסה והמקום בהחלט שווה ביקור. במרכז הבינלאומי למדיטציה מועברים מדי חודש קורסי מבוא למדיטציית תובנה (ויפסנה) ולדהרמה בני עשרה ימים. הקורסים הללו הם בעיניי אחת ההצצות המעניינות ביותר לתרבות התאילנדית ולתרבות המזרח בכלל.

לכל הש.ש. והחיילים שתוהים מה פתאום אני נהיה כל-כך ספציפי בהמלצותיי, אני רוצה רק להזכיר שבנות גרעין אלון תוכלנה למעשה לבקר בגן החירות בעוד פחות משמונה חודשים. לא שאני רוצה לזרות למישהו מלח על הפצעים…

עם זאת, חשוב להדגיש שכולנו מקווים,כמובן, שבנות אלון תישארנה עם הבנים עד סוף פרק המשימה. גן החירות יחכה.

טיסה נעימה,

מהדורת רשת של הספר dharmic socialism: http://www.suanmokkh.org/ds/dhamsoc.htm

האתר של וואט סואן מוק: http://www.suanmokkh.org/

[1] בתאילנדית: מורה.

[2] על פי המיתוס של סיזיפוס.

[3] סנסקריט

[4] בשיאו היה הבודהיזם על גווניו השונים הדת השלטת בהודו, בכל מזרח אסיה, בסין, טיבט, יפאן ובחלקים נרחבים של בריה"מ לשעבר. בשיא פריחתו היתה הבודהיזם הדת הגדולה בעולם.

[5] וואט – מרכז בודהיסטי "מקדש".

Read Full Post »

בשיחת דהרמה בקורס 'דהרמה מעורבת חברתית' הקראתי את הקטע המופלא הזה של טיק נאת האן. לאור בקשת הקהל אני מעלה אותו כאן שוב.

מתוך “being peace" עמ' 81-85/ תרגם: אסף סאטי אל-בר

בכפר שזיף בצרפת, אנו מקבלים מכתבים רבים ממחנות פליטים בסינגפור, מלזיה, אינדונזיה, תאילנד והפיליפינים. מאות מדי שבוע. קריאת המכתבים מאוד כואבת אך אנו חייבים לעשות זאת. אנו חייבים לשמור על קשר. אנו מנסים לעזור כמיטב יכולתנו אך הסבל הוא עצום ולעתים אנו מאבדים תקווה. אומרים שמחצית מאנשי הסירות מתים באוקיינוס; רק מחציתם מגיעים לחופים של דרום מזרח אסיה.

ישנן נערות צעירות רבות, מאנשי הסירות, שנאנסות על ידי פירטים. אף על פי שהאו"ם ומדינות רבות מנסות לעזור לממשלת תאילנד למנוע סוג זה של גנבה, פירטים ממשיכים לגרום לסבל רב עבור הפליטים.

יום אחד קיבלנו מכתב שסיפר לנו על נערה צעירה על סירה קטנה שנאנסה על ידי פירט תאילנדי. היא הייתה רק בת שתים עשרה והיא קפצה לתוך האוקיינוס וטיבעה את עצמה.

כשאתה שומע בפעם הראשונה על דבר שכזה, אתה זועם על הפירט. באופן טבעי, אתה לוקח את הצד של הנערה. כשאתה מתבונן יותר לעומק אתה רואה זאת באופן שונה. אם אתה לוקח את הצד של הילדה הקטנה אז זה קל. כל שעליך לעשות הוא לקחת רובה ולירות בפירט. אך איננו יכולים לעשות זאת. במדיטציה שלי ראיתי שאם הייתי נולד בכפרו של הפירט וגדל באותם תנאים כמוהו, אני עכשיו הפירט. ישנה סבירות גבוהה שאני הייתי הופך לְפירט. אינני יכול לגנות את עצמי כל כך בקלות. במדיטציה שלי, ראיתי שתינוקות רבים נולדים לאורך המפרץ של סיאם, מאות מיד יום, ואם אנו המחנכים, העובדים הסוציאליים, הפוליטיקאים והאחרים לא נעשה משהו באשר למצבם, תוך 25 שנים כמה מהם יהפכו לפירטים. זה וודאי. אם אתם או אני היינו נולדים היום בכפרי הדייגים הללו, היינו עלולים להפוך לפירטים תוך 25 שנים. אם אתה לוקח רובה ויורה בפירט, אתה יורה בכולנו, משום שכולנו אחראים במידה מסוימת למצב העניינים הזה.

לאחר מדיטציה ארוכה, כתבתי את השיר הזה. בשיר ישנם שלושה אנשים: הנערה בת השתים עשרה, הפירט ואני. האם נוכל להתבונן זה בזה ולזהות את עצמנו באחר? הכותרת לשיר הנה "אנא קראו לי בשמותיי הנכונים", משום שיש לי כל כך הרבה שמות. כשאני שומע כל אחד מהשמות עלי לומר "כן".

אנא קראו לי בשמותיי הנכונים/ טיך נאת האן

אל תאמרו שאעזוב מחר

משום שאפילו היום עודני מגיע.

התבוננו היטב: אני מגיע בכל שניה

להיות ניצן על ענף אביב,

להיות ציפור זעירה, כנפיה עודן שבריריות

לומדת לשיר בקִני החדש,

להיות זחל בלבו של פרח

להיות אבן-חן מחביאה עצמה בתוככי סלע.

עודני מגיע, בכדי לצחוק וכדי לבכות,

בכדי לפחד וכדי לקוות,

המקצב של לבי הוא לידתם ו

מותם של כל אלה החיים.

אני השפירית  משנה צורתה על

משטח הנהר,

ואני הציפור אשר, עם בוא אביב,

מגיעה בזמן לאכול את השפירית.

אני הצפרדע השוחה בשמחה בתוך

מי הביצה הצלולים,

ואני גם נחש העשב אשר,

ניגש בדממה,

מאכיל עצמו בצפרדע.

אני הילד באוגנדה, רק עור ועצמות,

רגליי דקיקות כמקלות במבוק,

ואני סוחר הנשק, מוכר כלי נשק

קטלניים לאוגנדה.

אני, הנערה בת ה-12, פליטה

על סירה קטנה,

המטילה עצמו אל תוך האוקיינוס לאחר

שנאנסה על ידי פירט,

ואני הפירט, לבי עדיין איננו יכול

לראות ולאהוב.

אני חבר הפוליטביורו, עם

שפע של כוח בידיי,

ואני האיש אשר חייב לשלם את

"חוב הדמים" שלי לאנשיי.

לגסוס באיטיות במחנה הכפייה.

השמחה שלי היא כאביב, כה חמה שלאורה

מלבלבים הפרחים בכל הלכות החיים.

כאבי הוא כנהר של דמעות, כה מלא שהוא

ממלא את ארבעת הימים.

אנא קראו לי בשמותיי הנכונים,

כדי שאוכל לשמוע את כל זעקותיי ואת כל צחוקיי

בה בעת,

כדי שאוכל לראות ששמחתי וכאבי הם אחד.

אנא קראו לי בשמותיי הנכונים,

כדי שאוכל להתעורר,

וכדי שהדלת ללבי תוכל להישאר פתוחה,

דלת החמלה.

Read Full Post »

אנו נמצאים בימים מאתגרים ומרגשים של מהפכה חברתית שכמוה טרם ראינו בארץ. מרבית תשומת הלב הולכת אל מאבקי הרופאים והדיור – הצלחתם של מאבקים אלו חיונית לכולנו. אנו, חברי קבוצת דהרמה אקטיביסטית, מרגישים שגם עכשיו נכון להיערך לאירועים אחרים שעלולים להגיע לפתחנו בחודשים הקרובים ולכן ההזמנה לאירוע הבא. זהו אירוע משותף לסנגהות רבות ובנוכחות של מורים ומורות יקרים ואהובים. קראו עוד.

Read Full Post »

פעולה נכונה – דהרמה בעשייה

הבודהה התווה דרך בת שמונה נתיבים לשחרור מסבל. אחד הנתיבים הוא פעולה נכונה: פעולה מטיבה, שאינה פוגעת באף יצור חי, ושזורעת זרעים של טוב. בריטריט זה נבחן את המשמעות של פעולה נכונה בהֶקשר של מעורבות ועשייה חברתית, סביבתית ופוליטית.

תרגול הדהרמה נועד לפתוח את ליבנו, לשחרר את התודעה שלנו מאמונות מגבילות, ולחשוף אותנו לאי-הנפרדות של הקיום. התרגול מביא אותנו להבנה חווייתית שהדוקהא (הסבל) אינו אישי אלא אוניברסאלי, והוא מנת חלקו/ה של כל יצור חי. מתוך הבנות אלה, מתעוררת בנו חמלה כלפי כל ביטוי של סבל שאנחנו פוגשים, ומתעורר הרצון לפעול כדי להקל על הסבל – הפנימי והחיצוני – בעולם.

התובנות הללו מובילות אותנו לשמוט מחסומים והפרדות ומעודדות אותנו לחקור את מקור הגבולות וההגנות שאנחנו מקימים סביבנו. מתוך ראייה ישירה שהאני הוא חלק מתהליך של אינטראקציות מתמידות עם החברה והעולם, מתפתח באופן טבעי רצון להיטיב עם הקהילה ועם החברה בה אנחנו חיים.

מה אנחנו יכולים להביא לחברה בה אנו חיים? מה הקשר בין עשייה חברתית לתרגול רוחני? איך נראית עשייה חברתית שמקבלת השראה מתובנות הדהארמה?

בריטריט מיוחד זה נשלב בין מדיטציית ויפאסנה לתרגילים מעולם האקטיביזם הרוחני, שאותו מפתחים מורים בודהיסטים מובילים – דוגמת ג'ואנה מייסי – המשלבים תרגול עם עשייה חברתית/סביבתית/פוליטית. סוגיות של אקולוגיה, פערים חברתיים והסכסוך היהודי-פלסטיני יהוו את הקרקע בה נבחן הן את עולמנו הפנימי והן את היכולת שלנו לעשייה בעולם הסובב אותנו. דרך תרגילים חווייתיים שונים ומעגלי הקשבה ניגש אל הסוגיות הללו בדרכים שאולי יהיו חדשות בשבילנו. תרגול המדיטציה יאפשר לנו להיות בצורה עמוקה יותר עם הדברים שנפגוש במהלך הרטריט ועם התגובות שהם יעוררו בנו. השילוב בין דיבור ועשייה לבין ישיבה שקטה במדיטציה יבהיר לנו כיצד פנים וחוץ אינם נפרדים זה מזה.

הריטריט פונה הן למתרגלי דהרמה והן לפעילים חברתיים. הוא מיועד לכל מי שמרגיש/ה בתוכה/ו את הכמיהה לחברה צודקת, בריאה ושמחה ושרוצה לחבר בין עשייה חברתית לעבודה פנימית-רוחנית. אין צורך בהיכרות מעמיקה עם עולם הדהרמה או המדיטציה, וגם אין צורך ברקע אקטיביסטי אולם אנחנו מניחים שלמשתתפים/ות יש רצון להכיר תחומים אלו.

זמנים: ימים א'-ו' 24-29/4 (רוב השבוע נופל על חופשת הפסח).

מיקום: קיבוץ עין-דור

עלות: הריטריט מתקיים על בסיס דאנה – תרומה נדיבה – של המשתתפים לכיסוי עלויות הארגון ולמנחות.

הרשמה: בקישור הזה

 

על המנחות:

שירי בר למדה אצל ג'ון סיד וג'ואנה מייסי, מתרגלת בדרך הדהארמה, בוגרת מכון ערבה ללימודים סביבתיים ומסיימת בימים אלו תואר שני בהתמרת סכסוכים. שירי היתה רכזת בשביל זהב, היא מנחה בפרוייקט קומי שמקדם שיתופי פעולה בין ארגונים ישראלים ופלסטינים. לפני שנה היא יזמה את קבוצת הפסקת האש שבלב שעוסקת בשינוי דעת הקהל הישראלית על ידי בחינת הדפוסים הפסיכולוגיים המזינים את המשך הסכסוך.

זוהר לביא היא מורת דהרמה בעמותת תובנה. היא מתרגלת ומלמדת בישראל, אירופה והודו. זוהר נמנית על המייסדים של סנגה-סווה שמשלבת בין מדיטציה, דהרמה ופעילות חברתית. סנגה-סווה מקיימת ריטריטים של טיפול במצורעים בהודו, חידוש יערות באנגליה וסיוע לחקלאים פלסטינים בעת מסיק הזיתים בגדה המערבית.

סנדיה בר-קמה נמצאת בדרך הרוחנית מאז 1986. חייתה שבע שנים באשראם 'קריפלו' – מרכז ליוגה ומדיטציה בארצות הברית. מתרגלת ומלמדת מדיטציה המבוססת על מסורת התראוואדה הבודהיסטית ועל מסורת האי-שניות. שמה דגש על הקשר בין התרגול לחיי היומיום, על חקירת החוויה האישית האותנטית ועל האפשרות לחיות חיים ערים בכל רגע. מלמדת מדיטציה ודהרמה ליחידים, בקבוצות ובריטריטים. בעלת טור חודשי באתר nrg של מעריב.

 

Read Full Post »

שלום חברות וחברים,

ראו קישור למאמר באנגלית שכתבו זוהר לביא וניית'ן גלייד, חברים יקרים לדרך, מקימי סנגה-סווה, שמארגנים פעולות של דהרמה מעורבת חברתית. המאמר עוסק בתכנים כגון: איך לפגוש סבל וכאב בלי להתפרק/להשתבלל/להוריד מסך. (למאמר לחצו כאן).

התכנים קשורים לסדנת סוף השבוע בנושא דהרמה אקטיביסטית שתתקיים בתחילת אוגוסט (ראו להלן).

זוהר וניית'ן יהיו בישראל באוקטובר, ואנחנו מקווים שנוכל לשלב פעילויות אתם במסגרת דהרמה מעורבת חברתית.

שלכם, סנדיה

Read Full Post »

חודש "דהרמה מעורבת חברתית" (Dharma in Action) 03.09 – 01.10 –

*** בשיתוף 'הפסקת האש שבלב'

  • · המפגשים יערכו בבית הסנגהה בימי ה' בין השעות 19:30-21:30 (ראו מידע בסוף)

בחודשים ספטמבר – אוקטובר תועבר סדרת שיחות בנושא "דהרמה ופעולה חברתית" (Dharma in action/ Engaged Buddhism)  בין הנושאים שידונו: 'הסכסוך ואני – מה הבודהה היה אומר על הסכסוך היהודי-פלסטיני?' (אביב טטרסקי); 'פעולה חברתית כתרגול של יום-יום' (סאטי);  אקו-דהרמה – הדהרמה של האקולוגיה  (אילן פרנקל); [פירוט התאריכים להלן].

רצף השיחות הנו מבוא לקראת תוכנית סמסטריאלית בנושא שתיפתח אחרי החגים.

17 בספטמבר – סאטי –  "חוק הקרמה והתרגול ביום-יום"

חוק הקרמה – חוק הגורם וההשפעה (cause and effect) – הנו רכיב מרכזי ומהותי בתורה הבודהיסטית. חוק זה עוסק בפעולה הַמְכוּוֵנֶת ובהשלכותיה על התודעה. תפישת הקרמה מרחיבה את גבולות התרגול  אל מחוץ לכרית אל היום-יום ולמעשה לכל פעולה שאנו עושים. כל פעולה יוצרת השפעה בשדה התודעה ולכן לכל פעולה יש פרי תודעתי. לכל פעולה מכוונת ישנה אפוא חשיבות בהתמרת התודעה. לאורו של חוק הקרמה נבחן את תרגול המעלות (פרמיס) כתרגול של יום-יום ונתייחס למרכזיות שייחס הבודהה לַהִתְּכַּוְונוּת הנכונה בפעולותינו (right intention;  סַמַּא סַנְקַפַּה).

סאטי, רכז תובנה ופעיל חברתי. מתרגל ויפסנא ובודהיזם טיבטי מזה 12 שנה, בתוכן תקופות תרגול ארוכות בתאילנד, נפאל והודו. פרט לעבודתו בתובנה, מנהל אירגון לשינוי חברתי (המרכז לפיתוח קהילות שח"ף). כתב עבודת תזה הבוחנת את תורת הבודהה כדרך חינוכית.

24 בספטמבר – זוהר לביא –  'פעילות חברתית כתרגול רוחני':

“Be the change you want to see” – Mahatma Gandhi

מהו שינוי? האם אנו יכולים לשנות את העולם? כיצד?

מהם הכלים המועילים במסע זה?

הערב יכלול שיחה ודיון בדגש על הקשר בין צמיחה חיצונית ופנימית, ובין שינוי חיצוני ופנימי.

זוהר לביא, מורה לדהרמה ומנחת סדנאות ויפאסנה (תובנה(, התאהבה במדיטציה בשנת 2000, ומאז חקרה דרכים נוספות להעניק ביטוי לאמת ולאהבה. בשנת 2004 חלומה של זוהר לשלב מדיטציה ופעילות חברתית צמח לכדי קבוצה בשם סנגהה-סווה (Sanghaseva). סנגהה-סווה הציעה הזדמנויות לאנשים להתחבר מחדש לעצמם, לזולת ולאדמה.  זוהר עודדה בידי ג'איה אשמור וכריסטופר טיטמוס להתחיל ללמד בקורסי מדיטציה, ובאוקטובר 2006 היא לימדה ברטריט של אוֹפֶּן דהרמה בישראל.

01.10 – אילן פרנקל – "אקו-דהרמה"

האם חמלה ואהבה יכולים להציל את העולם? מערכות החיים על פני כדה"א נמצאות במשבר אקוטי מעשה ידי אדם, משבר אשר דורש מאיתנו כיחידים וכחברה שינוי יסודי באופן ההתייחסות וההתנהגות בעולם.
במה יכולה התפיסה הבודהיסטית לתרום ליכולת ההתמודדות שלנו עם המשבר הסביבתי? כיצד היא מתיישבת עם תפיסות סביבתיות מתקדמות? במפגש נבחן את הסיבות למשבר, ואלטרנטיבות אשר יכולות לסייע לנו לצאת ממנו, זאת תוך התמקדות ביכולת שלנו לחזק את הקשר בין התרגול לאורך חיים ירוק.

אילן פרנקל – אילאננדה – בוגר מכון ערבה ללימודי הסביבה. החל לתרגל לפני 11 שנים, בעיקר במסורת התרוודה. מתכנן פרמקלצ'ר, עיתונאי ויוצר דוקומנטרי, לאחר עבודה בעמותות חברתיות ופוליטיות, מקדם עתה מיזם של בניה ירוקה.

כל המפגשים יערכו בבית הסנגהה בימי ה' בין השעות 19:30-21:30

כתובת בית הסנגהה: רח' עובדיה מברטנורה 21, דירה 15, תל-אביב.
תחנת אוטובוס מספר 5 (מרכבת מרכז) נמצאת בשדרות נורדאו-יהושע בן-נון, בסמוך לבית.
הטלפון בדירה: 03-6042835.
עם כל שאלה ניתן לפנות גם לגיליה 050-6711930 

ריכוז התאריכים:

תאריך מנחה + נושא מארח\ת
3.9 אביב טטרסקי  – "הסכסוך ואני" – מה הבודהה היה אומר על הסכסוך היהודי- פלסטיני
10.9 אין מפגש-הבית תפוס
17.9 סאטי – חוק הקרמה והתרגול ביום-יום
24.9 זוהר לביא – פעילות חברתית כתרגול רוחני
1.10 אילן פרנקל – אקו-דהרמה

שיחות שכבר נערכו בסדרה:

3 בספטמבר – אביב טטרסקי : הסכסוך ואני – מה הבודהה היה אומר על הסכסוך היהודי-פלסטיני?

הבודהה פירט עבורנו דרך חיים ותרגול לסיום הדוקהה האישית שלנו, הוא לא פיתח תכנית לתיקון העולם. אולם האם ישנו קן הפרדה ברור בין השניים? איזו רלבנטיות יש לאי-אלימות, מטה ודאנה בסכסוך כל כך מורכב ונפתל כמו שלנו? כיצד התובנות של אניצ'ה, אנאתה ואי נפרדות יכולות להאיר לנו כיצד לפעול על מנת להפחית את הדוקהה של הסכסוך?

אביב טטרסקי מתרגל מדיטציה (תחילה זאזן וכיום ויפאסאנה) מאז 1995. מטפל שיאצו ומורה סיישין קיטאידו. אביב היה בין המייסדים של ה"הליכה" (שנהפכה ל"שביל זהב") ופעיל בתאעויש וכיום הוא אחד היוזמים והמקדמים של 'הפסקת האש שבלב' – יוזמה המתייחסת להיבטים הפסיכולוגיים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אביב כותב בבלוג www.notes.co.il/aviv

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: