מאמר נוסף, מעט מורכב יותר בקישור כאן.

בשבועות האחרונים אני משוחח ללא הרף עם חניכיי וחניכותיי על המצב.

היה שלב שבו כל העסק לא עניין אותם, לאט, לאט התעוררה סקרנות ובימים האחרונים יש אפילו דאגה.

אבל הדאגה הזו לא התרגמה לפעולה ממשית

לפעולה משמעותית

פעולות, שללא ספק, הנוער המשובח שלנו יודע ויכול לעשות.

אני מפציר בכולנו, הורים, מחנכות, מחנכים, לעשות הכל כדי לעורר את הנוער.

הנוער עשוי להיות הגורם החסר שיטה את התוצאה

הם והן חייבות להיות מעורבות במאורעות האלה שיעצבו את עתידה של המדינה, את עתידן שלהן.

הנוער לא יכול לעמוד מנגד.

עבור עצמם, עבור עצמן, עבורנו ועבור כל אזרחי ואזרחיות המדינה, הנוער חייב להתגייס למאבק.

חוקי ההפיכה מגיעים השבוע לקריאה שניה ושלישית

אין לנו עוד זמן לאבד

זה הזמן למחאת הנוער,

זה הזמן למאבק הנוער.

אני קורא לכם

אני קורא לכם!

צאו מהכיתות, צאו מהחדרים,

צאו מהקנים, מהסניפים ומהשבטים.

צאו מהמכינות, משנות השירות, מהמועדוניות,

צאו מהקמפוסים.

קומו ועלו

בשביל אבא, בשביל אמא, בשביל סבא וסבתא, בשביל האחים והאחיות

עבורכם ועבורכן!

קומו ועלו.

יש כל כך הרבה שאתם עלולים להפסיד,

וכל כך הרבה שתוכלו להרוויח –

את האפשרות להיות חופשיים וחופשיות בארצנו.

אני יודע שזה בלתי נתפס,

זה מרגיש כמו פרק בסרט גרוע, בסדרה הזויה.

אבל את לא דמיינת אי פעם שיבוא יום שאבא יסרב פקודה,

אתה לא האמנת שסבא יחסום את נתב"ג.

לא האמנתם שאבא ואמא יחסמו בגופם מכונית נוסעת כשהם חוסמים את הכביש!

זה קורה וזה אמיתי,

ואין עכשיו שום דבר שיותר חשוב מזה:

לא המבחנים, לא הלימודים ולא הפעולות;

רק החניכים והחניכות – לא בפעולות – בדאגה לכך שיהיה להם עתיד בטוח,

בארץ חופשיה.

"הנוער הוא הסיכוי הנצחי לאושר של האנושות" וגם כעת אתם ואתן התקווה.

הגייסות כבר ערוכים, נעשו דברים שלא נעשו מעולם בעבר,

ושום דבר לא עזר.

אתם ואתן תוכלו להיות אלה שיצרו את השינוי,

אם תאמרו בקול ברור ונוקב: עד כאן!

אם תכריזו, אם תבהירו באופן חד וחלק, שלא תסכימו לחיות בדיקטטורה.

אף אחד מאתנו לא יוכל להמשיך להתנהל כרגיל אחרי שתיכון הדיקטטורה,

אפשר לחכות ליום שאחרי ולהידרש לצעדים קיצוניים.

ואפשר כבר עכשיו, להגיד – עד כאן, לא עוד! הנוער לא מוכן!

היו נכונים, היו חזקים, עלו והגשימו

עכשיו

לפני שמאוחר מדי

"הנוער הוא הסיכוי הנצחי לאושר של " כתב מרטין בובר, משום שלנוער "מסירות נפש לאידיאל, והרי הוא מוכן ומזומן לפרוץ את שערי גן העדן החסומים."

האידיאל של ימינו, האידיאל שעליו אנחנו יוצאים להיאבק עכשיו הוא הדמוקרטיה,

היא החירות.

זהו האידיאל שאליו עלינו להתמסר, זה האידיאל שבעבורו עלינו לפרוץ את שערי גן עדן.

והנה הטקסט המופלא של בובר שמזכיר לנו מי אנחנו – מי אתם ואתן:

הנוער הוא הסיכוי הנצחי לאושר של האנושות/ מרטין בובר

"הנוער הוא הסיכוי הנצחי לאושר של האנושות.  המזדמן לה וחוזר ומזדמן – מחדש וזו מאבדת אותו וחוזרת ומאבדת. שוב מופיע וחוזר ומופיע על הבימה דור בני עשרים, להט הכיסופים אל המוחלט בלבו, בעל מסירות נפש לאידיאל, והרי הוא מוכל ומזומן לפרוץ את שערי גן העדן החסומים. ואין עומד בין דור זה ובין מילוי חובתו אלא המעשה שברצונו לעשותו ואליו הוא אומר להתכונן לפי שעה. אך בשעת ההכנה, משתלט על נפשו הצעירה שפע המטרות הזעירות שהחברה מזמנת לו. משתלטים עליו יצרי האנוכיות של הבל, ובייחוד היצר להתבלט ולהתנשא. הלא סביבתו על כל כולה מטיפה והולכת כי חזקות הן ה"עובדות" מן האידאות, כי נתונים אנו להשתלשלות שאין בכוחנו לשנותה אפילו שינוי כלשהו, לצור לה צורה ולהשתלט עליה.

ושוב לא זכתה האנושות לאותה זכייה ולאותו סיכוי שזימן לה הגורל – ועולה דור חדש, נוער חדש, אשר אף לו יקרה מה שקרה לקודמיו.  ברם זה ייחודן של התקופות שבהן חלים בחיי העמים והאנושות כולה, משברים גדולים מבית ומחוץ, שמסרבות הן להיכנע לגזירה, שמתמרדות הן בחוק ההתמדה ומעיזות להציל את מרץ- הנוער שלא יתפורר ולהצמיח ממנו מעשה הפיכה, מעשה חידוש.  תקופות אלה מדברות אל הנוער בלשונות של אש. הן תובעות ממנו, אף מצוות עליו, שלא ייכנע, שיעמוד בפני הרעה, שיציל את הנפש ושיעשה את מעשהו… והנוער שומע בקולן.  הוא מתמתח תוך התאמצות אדירה ומתנער מכפייתו של המנגנון הריק ואינו נפתה לו.  הוא מרהיב עוז בנפשו לעשות את הנבצר ממנו.  הוא עושה כמעשה יהושע בגבעון: הוא משהה את השמש בשמים למען יושלם מפעלו.  הוא מאריך בשעה אחת, בשעה אחת גדולה, את נעוריו ועושה ומקיים את מצוותה של שעת המפנה."

מ.מ. בובר מתוך "עם ועולם" 1918

בקישור כאן