זה תוכן שאני מהרהר בו מאז הבחירות, אבל ההכנות לקורס הקרב גרמו לי להעמיק בו וגם לכתוב:
אחד הציטוטים האהובים עלי אומר:
"העולם מושלם, עכשיו לכ/י ועשי שינוי!"*
זה כמובן ציטוט פרדוקסלי, והקבלה הרדיקלית הבודהיסטית ממוקמת בלבו, במרחב שבין "קבלה מוחלטת של מי שאתה" שהיא חלק מהתהליך של "להפוך למי שתהיה"**, בין קבלה מוחלטת והימנעות מוחלטת מכל סוג של סלידה עצמית, מכל סוג של השתוקקות להיות מישהו אחר, לבין השאיפה להתעוררות ושחרור.
ורסיה שמבהירה את ההתכוונות הזו אומרת: "את.ה מושלמ.ת, עכשיו לכ.י לתרגל!"
אחרת הדרכים לחשוב את המורכבות של הקבלה הרדיקלית מתמקדת דווקא ביחסים שלנו לעולם: האם נוכל לומר היום, בימים אלה, שהעולם מושלם? אודה ואתוודה שיש לי קושי עם השימוש במילה 'מושלם' בציטוט המקורי (שאינו בודהיסטי). על זה אומר אלבר קאמי "העולם הוא מה שהוא"*** ומתאר את ככותו של העולם. העולם הוא ככה, עלינו לראות אותו בצלילות, לקבל זאת, ואף על פי כן למרוד. לא רק "to make a difference", אלא להקדיש את כל חייך למאבק ומרד באבסורד.
האינסטינקט הבודהיסטי שלי גורם לי להסתייג מהמילה 'מושלם',**** והרי כשהבודהה בחר לנסח את תורתו הוא בחר להתחיל ב"דוקהה", להתחיל בהנכחה של אי-הנחת הקיומית ומקורותיה, לפני שהוא דיבר על האפשרות להתעוררות ושחרור. אחד המאפיינים של הדרך הבודהיסטית היא הבהירות נטולת הפשרות שמתבוננות במציאות בעיניים צלולות. צלילות שכזו מזהה שיש עכשיו בעולם המון דוקהה, המון כאב, המון עוול, לא-זו-אף-זו, ברגע הזה ממש נוכח הפוטנציאל להגדלה עצומה של העוול, הכאב ואי-הנחת בעולם. איך אני יכול לומר עם כך שהעולם מושלם?!
שתי תשובות: הראשונה היא שהצד השני של ראיית הדוקהה היא ראיית האפשרות לשחרור והתעוררות, ועצם קיומו של פוטנציאל ההתעוררות בכל אחד מאתנו, של אותו 'טבע בודהה', הוא (לכל הפחות) גרעין או נבט של שלמות שמצויה בכל אחד מאתנו כפרט וכולנו כחברה. ראייה צלולה מבחינה לא רק בדוקהה אלא ביופי של התודעה האנושית ושל הפעולה האנושית, ושל כל הפוטנציאל הזה. למעשה, ממש ברגע הזה כאשר ישנה הבחנה בעוול ודוקהה, מצד אחד, ומאידך, מתעוררת ההשתוקקות לסוף העוול, להפחתה של דוקהה, ממש ברגע הזה יש יופי עצום, יופייה של החמלה האנושית, יופיו של חוש הצדק האנושי והמצפון האנושי שמפעמים ממש עכשיו בתוך-תוכי.
האם אני יכול לשים לב, בתוך הרגע הזה שבו תודעתי מוצפת בראיית הדוקהה, ברגע הזה שבו נפשי מתקוממת אל-מול כל הדוקהה הזו, האם אני יכול לראות שממש ברגע הזה ישנו גם יופי מרהיב שנוכח בתודעתי ובתודעה של כל-כך הרבה אחרים ואחרות. האתגר הוא כמובן לראות את היופי לא רק בי, בחבריי ובחברותיי למחנה, אלא להצליח לראות אותה גם בקרב מי שכרגע נמצאים בצדו השני של הרחוב***** לשים לב שגם שם ישנה תשוקה לצדק וטוב, שגם שם יש אהבה, גם אם תפיסת הצדק והטוב שלהםן שונה לחלוטין מזו שלי. אני לא מבקש להביע כאן רעיונות פוסט-מודרניים: יש צדק טוב ויש צדק לא טוב, איש לא חושב שהאוטופיה ההיטלראית הייתה טובה. אני לא מתייחס לצדק עצמו אלא לתשוקה לצדק. היא מביאה פעמים רבות לעיוותים חמורים והרי אסוף, ובכל זאת אפשר לראות בה יופי.
תשובה בודהיסטית שניה לשאלת ה'שלמות', היא ההנחיה המפורשת של הבודהה להימנע לחלוטין משנאה, סלידה, מיאוס והשתוקקות. גם אם העולם אינו מושלם, אני בוודאי לא רוצה להתייחס אליו כ'רע', לא רוצה להתייחס לבני אדם אחרים כ'רעים'. בתוככי הצלילות שרואה את המציאות נכוחה אני רוצה לשמור על הלוך רוח של אהבה וחמלה, אני רוצה שחמלה תהיה בסיס הפעולה שלי בעולם, שאהבה וחמלה יהיו בסיס הפעולה שלי לשינוי העולם.
ההנחה הבודהיסטית הנה שאהבה וחמלה נכונות ומדויקות הנם כוחות עצומים שיכולים להניע לפעולה ולהצלחה באופנים לא פחות חזקים מאשר שנאה, זעם, מיאוס וכעס. אני רוצה לצאת לדרך של השינוי הפנימי, לדרך של השינוי החיצוני, מתוך מוטיבציה של חמלה ואהבה – לעצמי, לאחרים שנפגעים, ואפילו לאלה שפוגעים. יכול להיות שיהיה לי אתם מאבק אימתני, באותו אופן שיש לי מאבקים אימתניים עם כוחות לא מיטיבים בתודעתי, דווקא בגלל זה אני רוצה לצאת למאבק הזה מלא באהבה וחמלה. בדיוק מהסיבה הזו התרגול והטיפוח של אהבה ובמיוחד של חמלה קריטי כל כך לכל מי שפוסעים ופוסעות בנתיב של הבודהיזם המעורב חברתית, או ליתר דיוק לכל מי שמנסה לפעול בעולם כדי להפוך אותו לטוב יותר.
שתהיה שבת שלום.
בתמונה: אחד הבודהיסטוות האהובים עלי והוגה מופלא של קבלה רדיקלית חברתית – אלבר קאמי
*תודה לסנדיה בר קמה שאצלה פגשתי את הציטוט הנפלא הזה. the world is perfect, now go and make a difference.
** אני משחק פה עם הציטוט המפורסם של בהנטה הנפולה גונרטנה לגבי קבלה רדיקלית
*** ב'מיתוס של סיזיפוס' בפרק 'חומות האבסורד'. העולם הוא מה שהוא, והאבסורד נולד מהתשוקה הבוערת של האדם לצדק, לבהירות ולהיגיון, אל מול שתיקתו של העולם. העולם שותק, הוא לא רע, האבסורד לא בו, אבל הוא גם לא "מושלם".
**** כנראה שיש צורך להדגיש זאת שוב הציטוט על העולם כמושלם בוודאי אינו בודהיסטי ואף עומד בסתירה לתפיסה הבודהיסטית. הייתי בטוח שהדברים נהירים בטקסט אך קיבלתי תגובות שמבהירות שאין זאת כך. אז הנה אני אומר זאת שוב.
***** בצד "הלא נכון" כמו שמתייחס לכך רז בשירו המופלא שמנכיח תפיסה א-דואלית בהקשר המדובר. (לא נכון לכאורה כמובן).
תיקון אדם-תיקון עולם 
יפה כתבת.
ובתוך הפירוט שפירטת על הסבל והיופי שקיימים בעולם בכפיפה אחת – ועל מקומה של התודעה בדינמיקה בין אדם-עולם-יופי-סבל – נהיה עוד יותר ברור שהמילההזו "מושלם" רחוקה מלהיות מדויקת, שמלים אחרות שאתה היטבת להשתמש בהן הן יותר קרובות לדיוק ויכולות לשמש היטב לעורר את השאיפה והכוח שנחוצים לנו.
כמוך, אני מכיר את הציטוט הזה "העולם מושלם, עכשיו לך לעשות שינוי". מן הסתם אלו לא דברי הבודהה אבל הוא קוסם לאנשי דהרמה רבים. ואם המילה "מושלם" לא מדויקת כאן אזי לאנשי דהרמה רבים קוסם משהו באי הדיוק הזה.
כך שהייתי אומר שלא פחות מלנסות לפרש את משמעות המשפט, יש ערך גם לקבוע בלי להתנצל שהוא לא מדויק, שיש בו הגזמה שיפוטית שנובעת מ- ומעידה על התנאים המגבילים של התודעה. ככה אולי אפשר יהיה לתרום משהו קטן לשינוי ההיקסמות שלנו ולשחרור שלנו ממה שנדמה לנו בטעות שאנחנו צריכים אותו (ושממילא אינו בר השגה).
אהבתיאהבתי
צודק. בהחלט לא מדוייק ואפילו מתעתע.
חשבתי שהצלחתי להבהיר זאת בפוסט, אבל היות שאתה השני שמעיר לי אנסה למצוא זמן ולערוך זאת באופן חד וצלול הרבה יותר. "העולם הוא מה שהוא".
אהבתיאהבתי