ביום חמישי התקיים המפגש האחרון של הקורס 'תשומת לב אוהבת'. השיחה שחתמה אותו מתייחסת לאופנים בהם ניתן להפוך את החיים לדרך. אני מצרף כאן את תמליל השיחה. הקלטת השיחה בקישור כאן. ההקלטה, כמובן, מפורטת ו'חיה' יותר.

להרבה חופש,

סטי 

'הבודהיסטווה חוזר לעולם' – התכוונות נכונה והתרגול ביום-יום

לפני שנפרדים רציתי לדבר על הצורך וההכרח להפוך את החיים לדרך.

באופן בלתי תלוי בקורס או מורה.

• התכוונות מתמדת לתרגול – תיקון אדם.
• התכוונות מתמדת לטוב – תיקון עולם.

בתחושה שלנו יש הפרדה כי אנחנו חווים את עצמנו כנפרדים מהעולם, אבל למעשה מדובר בא-דואליות.

אנחנו חלק מהעולם, חלק מהתהוות הגומלין התלויה, הוויה שלובה כמו שקורא לזה טיק נאת האן.

כשאנחנו מתקנים את עצמנו העולם נעשה יותר טוב. כי אנחנו חלק מהעולם ואנחנו משתנים.

ולשינוי שלנו יש אדוות.

תיקון העולם אף הוא אינו מנותק מתיקון אדם:

כאשר אנחנו מביאים התכוונות של תרגול למעשה של תיקון העולם.

למעשה, זה מה שמגדיר בודהיזם מעורב חברתית # מעורבות חברתית בודהיסטית.

מתן קדימות לתיקון העולם כתרגול.

למרות שלפעמים, דנה, משמעה לעשות את הדבר הנכון גם כשזה מאתגר אותי או קשה לי.

נדמה לי שהיה זה סטיבן שאמר שהדרך הנכונה לדעת כמה דנה לתת הוא לבדוק את המינון עד שזה קצת כואב.

אחרת זה סתם הרגל.

בדנה צריך להיות גם מאמץ, אחרת אין זה תרגול.

תיקון העולם הוא תיקון אדם גם משום שאנחנו לא נפרדים מהעולם, וכשהעולם החיצוני משתנה גם העולם הפנימי שלנו משתנה.

לאו דווקא באופן ישיר, יותר באופן קרמתי.

שינוי העולם פעמים רבות מגייס מאתנו נחישות, סבלנות, חוכמה שלא ידענו שיש בנו.

בתיקון העולם יש פעמים רבות חוויות שמפתיעות אותנו ומשפיעות על עולמנו הפנימי.

על תחושת המסוגלות למשל.

תיקון עולם לא חייב להיות 'פליטים' או פלשתינאים', זה יכול להיות גם חינוך, משפחה, עבודה.

למעשה, כמעט לכל העבודות שאפשר לחשוב עליהן יש ערך תורם בעולם.

גם בנקים ואפילו חברות ביטוח.

הרבה פעמים הערך התורם מתערבב עם ערכים של חמדנות, שנאה או בלבול.

במיוחד בחברה הקפיטליסטית שבה הכל מתערבב עם תאווה וחמדנות.

הן מפולשות בהכל.

הרדיקליות של חיי הדהרמה היא להצליח לחיות ולפעול בתוך המרחבים המבולבלים האלה תוך ויתור ומאבק נחוש בשלושת הרעלים.

לעבוד בבנק מתוך כוונה לשרת צרכים ולא מתוך כוונה להרוויח כסף על חשבון אחרים.

פעמים רבות זה קשה. מן הסתם ישנם תפקידים ספציפיים שיהיה קשה יותר לעשות מתוך התכוונות שכזו.

אבל הקושי הזה הוא המרחב שבו יכול לפרוח תרגול.

אנחנו צריכים לחשוב על עצמנו כמו פרח הנוּפר, הלוטוס, אם בחרנו להישאר בעולם, אנחנו צריכים להבין שהשורשים שלנו מצויים בתוך הביצה ובכל זאת להתעלות ולפרוח מעל פני המים.

פריחה יפהפייה.

מעוררת השראה.

מעוררת השראה לאו דווקא בקרב העמיתים/ות או המנהלים/ות שלנו, הם יכולים לחשוב שאנחנו דווקא די מוזרים. למעשה, התנהלות שכזו עלולה אפילו לאיים על חלק מהאנשים.

אם נקבל את ההנחה בדבר 'טבע בודהה', הרי שרוב האנשים יודעים שתאווה, שנאה וריכוז עצמי אינם מיטיבים. כשהם רואים מישהו שמנסה להרפות מהם, זה עלול להפחיד אותם או להכעיס אותם.

במיוחד אם אנחנו מבינים שתרגול שכזה עלול לפגוע ב'מבחן התוצאה' המקובל, כולל בשכר שלנו.

אפשר לחשוב על מקצוע ההוראה כדוגמה: לכאורה מקצוע קלאסי לתרגול – מקצוע שבאופן מובנה יש בו שליחות ציבורית, נתינה, אכפתיות, חמלה.

אבל לתאווה אין גבולות

רבים מהמורים/ות מרגישים/ות מתוסכלים/ות מתנאי ההעסקה שלהם. במידה של צדק. התסכול הזה יוצר  בחלק מחדרי המורים אתוס של "לא להשקיע מעבר", כלומר, לא להיות נדיב עם הזמן שלי.

אתוס של 'אנטי-דנה' שמנוגד במהותו לשליחות החינוכית כשליחות.

כשמישהו משקיע מעבר זה עלול לאיים על מי שחושב שצריך לתת את המינימום, כי זה יוצר סטנדרט חדש.

בנוסף, אם אתה משקיע מעבר, כמובן שיהיה לך פחות זמן לעבודות אחרות, הרי הסיסמא Time is money איננה מנותקת מהמציאות. כך שההשתכרות שלך נפגעת.

באופן פרדוקסלי, אפילו הרעיון והתרגול של אהבת התלמידים מעל הכל עשוי להיות מבלבל. להעדיף את אהבת התלמידים על פני כל דבר אחר – ציונים, מבחנים, הישגים. אין לכם מושג עד כמה ההתנהלות שבחירה כזו מייצרת עלולה להיות תמוה בעיני רבים.

אתה בוחר הפוך בכל כך הרבה צמתים.

ובמבחן התוצאה התלמידים שלך ואתה עלולים להגיע להישגים נמוכים יותר.

סוכנים של אהבה:

האתגר פה הוא כפול, כי אם אנחנו רוצים ליצור אידיאל שונה, אנחנו נרצה הרבה פעמים כן להצליח בחלק מהמדדים ה'רגילים'.

במידה מסוימת, להיות מתרגל דהרמה בתוך מערכות 'רגילות' הוא מצב של סוכן סמוי. סוכן סמוי של אהבה. ללמוד לדבר בשפה הרגילה, להשיג הישגים מוערכים של העולם הרגיל, אבל תמיד לשים את האהבה מעל הכל ותמיד לזכור שהמטרה היא הטוב.

זה כמובן קשה ולכן זה דורש תמיכה. הכרחי מרחב שבו ניתן לדבר בשפה הפנימית שלך.

כל סוכן צריך בית, כל סוכן צריך 'מפעיל'.

המפעיל הזה, הבית הזה הוא הסנגהה. הקהילה המתרגלת.

כדי לשמור על היכולת שלנו לפעול בעולם ולהישאר סוכנים, לא להתבלבל ולהיטמע בעולם, אנחנו זקוקים לסנגהה.

כמה טיפים קטנים בהקשר הזה:

• ראשית, תמיד תעדיפו את הסנגהה – אם אתם מתלבטים אם לפגוש חבר 'רגיל' או חבר מהסנגהה – תעדיפו את הסנגהה. (אני חס וחלילה לא מתכוון שצריך לוותר על חברים מחוץ לסנגהה… מדובר על מצב של התלבטות).
• אם יש צורך נסו 'לגדל' חברים מתוך הסנגהה.
• אם אתם מתלבטים בין מפגש תרגול לבין הצגה – תעדיפו את הסנגהה והתרגול.

Choose Sangha.

ישנה כמובן האפשרות להיות חלק מקהילה שמאפשרת את הדהרמה:

קהילה שמה שמשותף לה זה המסירות לתרגול מצד אחד, והמסירות לאִפשור של התרגול מצד שני.

לא חייבים לקחת תפקיד גדול, למעשה, בתובנה אנחנו עושים מאמץ ליצור הרבה תפקידים קטנים בדיוק בשביל זה.

כדי שכל אחד, גם א/נשים מאוד עסוקים, יוכלו למצוא תפקיד קטן ולהשתלב בקהילה.

ותמיד כדאי לזכור את דברים של הבודהה לפיהם There is no Dana like The Dharma Dana.

הנתינה והאפשור של תרגול הדהרמה הם נתינה ואפשור מיוחדים.

זו קרמה שבה אתה אומר "זה חשוב לי", שווה להשקיע בזה. וזה חודר.

אחד הדברים שהכי חסרים עכשיו בתובנה זו התחושה של הקהילה שמעבר לתרגול, מעבר לאפשור. קהילה שנפגשת, לומדת, מבלה יחד.

זה יכול, כנראה, לצמוח רק מלמטה, bottom up.

נחוצים לנו א/נשים שפשוט אומרים "זה הבית שלי, זו הקהילה שלי" ואני לוקחץת אחריות ליצור את הקהילה הזו.

נחוצים לנו מחוללים קהילתיים.

התחלנו מתיקון אדם

המשכנו לתיקון עולם

וסיימנו בקהילה כמרחב שמאפשר את שני התיקונים הללו

ואת הא-דואליות ביניהם.

הלוואי שכולנו,

הלוואי שכולם,

ימצאו דרכים נכונות לתיקון אדם,

לתרגול, למציאת שלום.

הלוואי שכולנו, הלוואי שכולם, ימצאו דרכים לתיקון עולם – ימצאו את הרצון והדרך להפוך את העולם למקום טוב יותר.

הלוואי שכולנו-כולם ימצאו קהילה שמאפשר לחיות בתווך הזה.

הלוואי שיהיה טוב.