עֲנֵנוּ אֶלֹהֵי אַבְרָהָם עֲנֵנוּ:
עֲנֵנוּ וּפַחַד יִצְחָק עֲנֵנוּ:
~~~~~~~
פחד. פחד הוא כמובן מצב תודעה לא מיטיב, (א-קוסלה), על פי הפסיכולוגיה הבודהיסטת. מאידך, למיטב ידיעתי, הוא לא מופיע באופן ישיר, לכשעצמו, באף אחת מרשימות הנטיות השליליות של התודעה. זאת בניגוד למצבי תודעה כמו 'דחייה' או 'מיאוס' שמצוינים באופן ישיר כבלתי-מיטיבים. ניתן היה לומר שפחד הוא שילוב של כמה מכשולם (למשל דחייה והשתוקקות), אולם מדובר במצב תודעה כל-כך שכיח, שמפתיע שהוא לא נמצא ברשימות הקלאסיות (חמשת המעצורים, חמשת הרעלים, עשרת הכבלים, עשרת המזהמים וכו').
כניסת יום הכיפורים הביאה אותי לשירת עננו. ופתאום חשבתי על המשפט שמצוטט לעיל, אלוהים כ- 'פחד יצחק'. אין לי באמת מושג עמוק למה הכוונה במושג הזה. אבל מה שברור לכל מי שהתנסה קצת בדתות המונותיאיסטיות הוא שפחד הוא לא סתם רכיב מרכזי שם, אלא אפילו רכיב מכונן. רכיב שלא רק שאינו מצוין כשלילי, אלא אפילו נתפס כחיובי. אתה אמור לפחד לחטוא, זה מיטיב לפחד מזעמו של אלוהים, לשקשק מהעונש הצפוי לך אם תעבור על מצוותיו. הפחד שומר עלינו מלעשות שטויות, זה תפקידו. כמו בחיים: הפחד מונע מאתנו לעשות דברים שיפגעו בנו, דברים שמסוכנים לנו.
פחד בהגדרה הזו, הרי הוא דבר מיטיב, זו רק הנוירוזה שמלווה לפחד שהופכת אותו ללא בריא ואת הנוירוזה אפשר כבר לשייך למכשול או למזהם אחר (השתוקקות, דאגה, מיאוס).
הלכה למעשה, גם בתרגול הבודהיסטי אתה אמור לפחד. עצם ההגדרה של מצב תודעה מסוים כ'בלתי-מיטיב', מזהם, מכשיל, כובל, מקפלת בתוכה את חיוניותו של הפחד. בסופה של הדרך גם הפחד אמור להיעלם, אבל על הדרך, כל עוד קיימים כל-כך הרבה מעכבים אחרים, הפחד עשוי להיות מקור לאנרגיה של תרגול. מקור של מאמץ נכון.
הבנה עמוקה של דוקהה משמעה פחד. הבנה של האינהרנטיות של אי-הנחת, של העובדה שהיא מקיפה את הכל, מתפשטת וחודרת לכל, מתעצמת ומתרחבת, פירושה פחד. פחד מהדין הזה של לחיות בסמסארה – במעגלי היוולדות מתמדת מחדש בתוך הדוקהה, בתוך אי-הנחת. תובנת הדוקהה מולידה גם את השאיפה לשחרור או יותר מדויק, את ההשתוקקות לשחרור, אבל זו רק חצי הכוס המלאה. במערב הניו-אייגי, מעדיפים את חצי הכוס הזו.
ההבנה שאתה הבורא והיורש של הפעולות שלך, של הקרמה שלך, משלימה את הארכיטקטורה של הפחד. חוק הקרמה מהדהד באופן עמוק למושג החטא המונותיאיסטי. אין שום אלוהים אישי שמשגיח ובודק לך בציציות, אבל יש חוק טבע שמגדיר את אופן פעולתה של התודעה. חוק שמגדיר באופן חד ונחרץ שכל מעשה מיטיב שאתה עושה מטביע טביעות מיטיבות על-פני התודעה, וכל מעשה בלתי-מיטיב טביעות שליליות. כל מעשה בעל התכוונות טובה מייצר ומחזק התניות חיוביות וכל מעשה שההתכוונות אליו הייתה שלילית מייצר ומחזק התניות שליליות.
היות שאי-הנחת היא תוצר ישיר של התודעה שלנו ושלה בלבד, תוצר ישיר של האופן שבו אנחנו חווים את המציאות הקיומית, הרי שבכל רגע שבו אנו מבצעים מעשה- קרמה – שלילי, אנחנו בוראים את עצמנו אל-תוך אי-הנחת.
בתובנה הזו יש פחד. הפחד לעשות מעשה לא-מיטיב. הפחד ליצור את התודעה באופן שלא יעשה לי טוב. הפחד לחזק את ההתניות השליליות. פחד מכעס, תשוקה, דאגה, שעמום, ספק. פחד מגאווה, קנאה, צביעות או שתלטנות.
פחד מכל המעשים שקשורים למצבי התודעה האלה; מכל מעשה שהמוטיבציה שלו (ולו חלקית) היא מוטיבציה להרע, מוטיבציה שמעוגנת בסיאוב.
הפחד הזה לפתע הדהד לי לפחד מאלוהים שהכרתי בילדותי.
ובכל זאת יש הבדל מהותי שקשור בידיעה הקיימת בתוך הפחד, שגם הפחד עצמו איננו מיטיב. גם הפחד לכשעצמו הוא מצב תודעה לא רצוי, דוקהה. משהו שאפשר להשתמש בו, אבל בפרופורציה ובאופן מוגבל. אסור שזה יהפוך לטרור. הנזק לתודעה גדול מדי. הפסיכולוגיה הבודהיסטית מבהירה שניתן להשתמש בפחד מנוהל, באותו אופן שאנחנו נעזרים בתשוקה מנוהלת (לשחרור), אבל צריך להיזהר שהם לא ינהלו אותנו וצריך לזכור שבסופו של יום, גם הם צריכים להיעלם.
ואחרי ההרהור הזה על הפחד, ברור לי שלא פחדתי מספיק השנה ושלא שמרתי מספיק על הקרמה שלי. בכל מקרה מוזר לכתוב עכשיו 'גמר חתימה טובה', הרי חוק הקרמה מבהיר שאנחנו נחתמים בכל רגע ורגע.
חתימה טובה.
תיקון אדם-תיקון עולם 
יפה.
יש תחושה שהרשימה הזו, כמו כמה קודמות, מכניסה גוונים חדשים ללימוד הדארמה בישראל. בתוך הקושי של החיים והיומיום, נדרשת מיומנות מיוחדת ונדירה להביא ולשוחח גם על נושאים שהם לא נעימים באופן שייצר מבט משחרר עליהם. תודה.
אהבתיאהבתי
תודה רבה על המשוב יהל. אני מקווה שאני מצליח להיות נאמן לרוח ההוראה של הבודהה.
אסף
אהבתיאהבתי
אסף, אני לא מסכימה איתך. אני יודעת שהחיבור שלי לתרגול הבודהיסטי הוא בגלל שבשבילי אין בו פחד. זה לא אומר שאין בי פחד, להיפך, אבל הבודהיזם מציע לי נחמה כשהפחד עולה – מצד אחד יש קרמה, אז אני לא חוטאת, כי מה שיש זה מה שיש, ויש לזה סיבות… ומצד שני,
כשיש פחד, יש אוביקט נוסף להתבוננות, להשלמה איתו, ללעשות איתו שלום.
נכון שאפשר להבין את הבודהיזם כמו שאתה מציע, ויש אומות שלמות שחיות את הבודהיזם כדת. אבל במפגש שלי עם המנזר הבודהיסטי התאילנדי, מעולם לא העבירו אלי שום מסר שהרגיש כמו פחד. הרבה אהבה, זה כן.
תודה לך.
מורן
אהבתיאהבתי
הי מורן, שמח לפגוש אותך כאן ושמח להתייחסות.
אני מסכים עם מרבית הדברים שכתבת, אבל כמובן יש אבל.
עד שנגיע (במהרה בימינו) להתעוררות, המכתמים, המעצורים, הכבלים וכיו"ב ימשיכו להמצא בתודעה.
הבודהה הציע את הטכניקה המופלאה של הויפסאנה שמטפלת בהם יפה כשהם עולים. זו שיטה יקרת ערך שאין לה תחליף. אבל הבודהה הציע מגוון של דרכים תוך ניצול חכם של כל מה שאפשר לנצל על מנת להתקדם על הדרך.
פחד קיים בחיינו, כמו כעס, תשוקה ובורות. הסתפקות בהתבוננות על זה, היא בזבוז של האנרגיה שצמודה לרגשות המטרידים האלה. את האנרגיה הזו ניתן להתמיר לתוך התרגול, אם למשל, נפחד מהדברים הנכונים.
הבודהה דיבר על כך בצורה ברורה, 'זהירות' היא מעלה חשובה – זהירות על הקרמה שלך. גם 'בושה מוסרית' נחשבת למעלה. זהירות מאוד קרובה לדאגה, וברור שבושה היא רגש מטריד, אך הבודהה התייחס אליהן כמועילות על הדרך.
אני חושב שמה שמבחין בין התרגול הזה לבין התייחסות דתית ילדותית, היא הזכירה שהפחד לכשעצמו, לעולם-לעולם-לעולם – אינו מיטיב. הוא ב עצמו קרמה לא-מיטיבה וצריך להיזהר גם ממנו. ובכל זאת, אם פחד קיים בחיינו, עדיף לפחד על הקרמה שלנו מאשר לפחד מהבוס, מענייני פרנסה או מכל ענייני החולין האחרים. זה יוביל אותנו להתנהלות יותר חכמה. לא?
אהבתיאהבתי
שלום אסף
לא הבנתי כיצד לדעתך יש להתמודדעם סוגיית הפחד ?
אהבתיאהבתי
שלום אורי,
עבר זמן רב מאז כתבתי את הרשומה. אני לא בטוח שאני יכול להיות נאמן למה שנכתב בה, אענה כאן ועכשיו.
הפחד ישנו וכמו יתר הרגשות הלא-מיטיבים, הוא גם פה כדי להישאר עד שנגיע לשחרור שלם. השאלה היא מה אנחנו עושים אתו ואיך אנחנו מביאים אותו לתוך התרגול.
האתוס של התרגול במערב, מתייחס לפחד כאל רכיב שלא נכון להשתמש בו בתרגול, מכיוון שהוא אינו מיטיב.
אבל הרגשות הלא-מיטיבים הם חלק ממה שמניע אותנו לתרגל: השתוקקות (להתעורר, להשתחרר, לאהוב, להחכים, למצוא משמעות), מיאוס ודחייה (כלפי הסמסארה), הרגשות הללו שם ואנחנו יכולים להשתמש בהם בתבונה כגורמים מוטיבציוניים.
כך גם הפחד.
אם אנחנו מבינים את חוק הקרמה, מבינים את ההשלכות של כל פעולה וכל התכוונות שלנו, אנחנו נהיה זהירים יותר. זהירות היא מעלה שהבודהה שיבח.
כלומר ההתמודדות עם סוגיית הפחד איננה לדחוק אותו, אלא לנסות להנכיח אותו ולתעל אותו לאפיקים מיטיבים.
מקווה שהצלחתי לענות,
סאטי
אהבתיאהבתי
הי אסף
נכנסתי כעת לבלוג שלך ושולח לך ברכות על היזמה היפה!
רוצה לחזק את הרהוריך על פחד מעשיית דבר לא מועיל- הבודהה התייחס לכך מספר פעמים
ודיבר על שני מצבים מנטליים מועילים ששומרים עלינו מלפגוע בעצמנו ובאחרים:
ottappa מעין פחד מלנקוט פעולה בלתי אתית, וHIRI בושה מהתוצאות של פעולה לא אתית
יש על זה הרבה מידע ב ACCESS TO INSIGHT
כל טוב
יונתן
אהבתיאהבתי
הי יונתן, תודה על הברכות ועל התוספות המאירות!
שבת שלום,
סאטי
אהבתיאהבתי
I read your post and wished I was good engouh to write it
אהבתיאהבתי
תודה רבה,
הלוואי שאני הייתי מרגיש שאני טוב מספיק כדי לכתוב את כל מה שאני רוצה לכתוב 🙂
סאטי
אהבתיאהבתי
הי חברות וחברים,
סאטי, אתה כותב נפלא! שמחה על המילים החכמות שלך.
יחד עם זה, אני רוצה להביע את דעתי השונה: אין – בהדגשה – אין שום דבר טוב או מועיל בפחד. פחד בעיני הוא רגש מיותר לחלוטין, שאריות הישרדותיות מהזמנים שהתנדנדנו על ענף בג'ונגל.
פחד הוא תמיד ספקולציה עתידית, הוא אף פעם לא לגבי ההווה. בזמן סכנה אנחנו מגיבים במיידיות ובספונטניות שאין בינן ובין פחד דבר.
הלוואי שאף אחד/ת לא יתרגל מתוך פחד.
הלוואי שכולנו נשתחרר מהפחדים, ועד אז – שנדע להתייחס אליהם בתור מה שהם: מחשבות לא מועילות בלבד.
( :
באהבה,
סנדיה
אהבתיאהבתי
סאטי, חברות וחברים יקרים
אני מצטרף חדש , ופשוט מתמלא שמחה למקרא חיבור מלומד על נושא פחד וכו', וכמו כן לדיאלוג החי המתקיים בעיקבותיו , שכן לאמונתי דיאלוג, ודיאלוג מתוך אהבה, הינו מרכיב ממש חשוב בדרך .
נהניתי למקרא חיבורך סאטי ואקרא אותו פעמים נוספות והנה כבר התחלתי את תהליך ההתחברות עם העולם שלך ושל הדיאלוגים השונים של המגיבים, כאילו הייתם יושבים פה לידי.
בספרו של ראהולה , מה שלימד הבודהה , בעמ' 46 , נזכר כי רק פעולות רצוניות כמו קשב, רצון , נחישות , ועוד יכולות ליצור השפעות קרמיות , ואני לא בטוח, אך נראה לי כי ה'פחד'( כמוהו כ'מורא' ) אינו נזכר ביניהן . בספרו המתורגם לעברית של הדלאי לאמה , 'כיצד לראות את עצמך כפי שהנך באמת' בעמ' 34 מובאת דוגמא לפחד התוקף אדם הסבור כי נחש נימצא מעבר לדלת. הייתכן, כי כשם שסאטי כתב -אם הבנתי נכון בקריאה ראשונה- פחד ( מפני נחש, כאמור ) או מקבילתו 'מורא' בשימושו יותר בתחומי המוסר והאמונה, הינם אכן מעין מצפן למהו טוב או רע, והן נימצאות בתחום של תחושות ותפיסות , שעליהן בראהולה לעיל נאמר שאינן פעולות רצוניות ? אני נוטה לחשוב שאלו הינן אכן כלים מאוד יסודיים ואותן וכשלעצמם אין יכולת ואין צורך לשנות , אלא להשתמש באלו בצורה נכונה , כלומר לבדוק את הגורם לאלו, וזאת כמובן עושים באמצעות התודעה .
עודד
אהבתיאהבתי
היי סאטי יקר
רק עכשיו הגעתי לקריאת המאמר שלך על פחד
מבקש להודות על כמה וכמה נקודות מרכזיות שהצבעת עליהם ויתכן שאינן מודגשות מספיק במאמרים העוסקים בנושא (לעניות דעתי):
– הצורך העמוק בהתמרת הגישה כלפי הפחד
– הסכנה בקיצוניות השימוש במושגים כגון דוקהא, זיהומים וכו'.
עבורי, זוהי דרך נוספת להזכיר את הערך העצום של "דרך האמצע -הנמנעת מקיצוניות" ואת המעשיות של הדרך שהתווה הבודהא
קידה עמוקה
אבי
אהבתיאהבתי