אורית שוורץ-פרנקו, מורה וותיקה לפילוסופיה מתריעה על ההשפעה ההרסנית הצפויה של ההחלטה של ור"ה לגבי הבונוסים למקצועות הבגרות. לכאורה, החלטה טכנית. להלכה, החלטה מהותית שסביר שתחריב כל שמורה של 'למידה לשמה' בחינוך בישראל. ראו להלן פניה מאורית וכתבה שהיא כתבה:

חברים, עמיתים, תלמידים יקרים

 לאחרונה התבשרנו על החלטה מטרידה של ור"ה (ועד ראשי האוניברסיטאות)  בעלת השלכות חינוכיות הרסניות

 ההחלטה היא לשנות את שיטת החישוב של ממוצעי הבגרות, ולצמצם את מתן הבונוסים על כל המקצועות המוגברים מלבד מקצועות הליבה  – מתמטיקה, אנגלית, היסטוריה, ספרות, תנ"ך, פיסיקה, כימיה, ביולוגיה.

 משמעות ההחלטה היא פגיעה באפשרות של התלמידים לבחור בהרחבת מקצועות אחרים מתחומי מדעי הרוח, מדעי החברה, האמנויות, ואפילו תחומים מדעיים נוספים. 

 בלינק כאן תמצאו כתבה מYNET, המפרטת את תכני ההחלטה.

לדעתנו, ההחלטה שגויה ובעלת השלכות הרסניות לחופש הבחירה של התלמידים, וגם להיקף ולאיכות של תכנית הלימודים ובחינות הבגרות שילדים יבנו לעצמם.

בלינק הזה תמצאו עצומה שניסחנו כנגד ההחלטה, הכוללת נימוקים מפורטים להתנגדות.

 אנא הקדישו חמש דקות לנושא חשוב זה, היכנסו וקראו את העצומה.

אם אתם מסכימים, הוסיפו את חתימתכם, ושלחו את המייל לכמה שיותר אנשים שעשויים להתעניין.

תודה,

אורית

 ————————–

בונוס לחינוך מיושן/ד"ר אורית פרנקו

חודשי הקיץ האחרון היו מלאים בהתרחשויות – בפנים מחאה חברתית ובחוץ אביב וחורף מוסלמי. ההתרחשויות הללו הסיחו את דעתם של אנשי החינוך ושל הציבור בכללו ממהלך בעל משמעויות חינוכיות מפליגות. בראשית אוגוסט החליט ועד ראשי האוניברסיטאות (להלן ור"ה) לשנות את שיטת החישוב של ממוצע הבגרות לצורך קבלה ללימודים באוניברסיטה. הזנב הזה יכשכש בכל מערכת החינוך. הוא ישפיע באופן ישיר על התחומים הנלמדים בבתי הספר העל-יסודיים.

 על מה מדובר?

בחישוב ממוצע הבגרות מקבלים התלמידים בונוס, כלומר תוספת לציון שהשיגו, במקצוע שבו נבחנו ברמה מוגברת, של 4 או 5 יחידות לימוד. מעתה – כך החליט ור"ה – תינתן עדיפות בבונוסים ללימודים מוגברים במקצועות הליבה: מתמטיקה, אנגלית, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, היסטוריה, ספרות ותנ"ך. לפי השיטה החדשה, תלמידים שייבחנו בבגרות ברמה של 5 או 4 יחידות באחד ממקצועות הליבה יזכו בבונוס של 25 או 15 נקודות בהתאמה. לעומת זאת, תלמידים שייבחנו ברמה של 5 או 4 יחידות במקצועות אחרים יקבלו בונוס של 10 או 5 בהתאמה.

 החלטה זו תשפיע באופן מכריע על בחירת התלמידים במקצועות בהיקף מוגבר. השיטה החדשה נותנת תמריץ להגביר את הלימודים במקצועות הליבה, ומפחיתה מהתמריץ לבחור בהגברת מקצועות אחרים מתחומי מדעי הרוח (שפות, פילוסופיה, או מחשבת ישראל), מדעי החברה (פסיכולוגיה, סוציולוגיה, או כלכלה), האמנויות (מוזיקה, תיאטרון, קולנוע, אמנות פלסטית, מחול ועוד) ואף תחומים נוספים מתחומי מדעי הטבע והלימודים הטכנולוגיים (מחשבים, הנדסה, רובוטיקה, חלל). החופש לבחור במקצועות אלה נשאר לכאורה, אך התלמידים מסתכנים בפגיעה בסיכוייהם להתקבל לחוגים יוקרתיים באוניברסיטה. מעבר לכך, אם החלטה זו תצא אל הפועל היא תוביל לצמצום ואחר כך לסגירה של חלק ניכר ממגמות ומסלולי הלימוד בתיכון.

זה טוב או רע?

בפרסום הרשמי של ור"ה אין כמעט נימוקים לטובת ההחלטה. נאמר שם רק ש"שיטת החישוב החדשה נועדה לעודד את התלמידים ללמוד את המקצועות הבסיסיים בהיקף מוגבר כהכנה ללימודים אוניברסיטאיים", ומצוינים הפורום והאנשים שגיבשו את הרעיון: "הצוות הבין-אוניברסיטאי למדיניות קבלה לאוניברסיטאות".

כדי להבין טוב יותר את ההיגיון מאחורי החלטה זו פניתי לראש הצוות הנ"ל, פרופ' פול פייגין (סגן נשיא הטכניון). מתוך דבריו למדתי על  שני נימוקים עיקריים. הנימוק הראשון שפרופ' פייגין ציין הוא הריבוי העצום במספר המקצועות המוכרים היום כמזכים בבונוס (115 מקצועות לדבריו), והוסיף שחלק ניכר מהמקצועות הללו אינם מתאימים להכנת התלמידים לאוניברסיטה. כמו כן הוא ציין שבעקבות הריבוי ישנו קושי לפקח על רמה אחידה של דרישות בכל המקצועות. במצב הקיים, מאבד הבונוס את יעדיו העיקריים: לפצות את התלמידים על הנמכת הציון בעקבות הקושי הנוסף שבלימוד מקצוע מוגבר, ולכוון למקצועות מועדפים לאוניברסיטאות. הנימוק השני שציין פרופ' פייגין הוא הרצון להבחין בין לימודי יסוד בתיכון לבין לימודים אקדמיים, שצריכים לדעתו להתרחש רק באוניברסיטה. ההחלטה לתמרץ לימודים מוגברים במקצועות הליבה קשורה ברצון לחזק את המקצועות הבסיסיים, מתוך הסברה שמי שרוצה ללמוד פסיכולוגיה, פילוסופיה או מחשבים – רצוי שיעשה זאת באוניברסיטה, ואילו בתיכון, עדיף שיתמקד בלימוד המקצועות הבסיסיים.  בהתאם לגישת ה-back to basics"" האמריקאית, ["חזרה למיומנויות היסוד" – קריאה, כתיבה, חשבון) הוא אמר, חיזוק מקצועות הבסיס הוא הדרך הנכונה עבור מי שרוצה להצליח באוניברסיטה.

ההחלטה החלה בהדרגה לעורר הדים, ואנשי חינוך בדרגות השונות מתחילים להבין את משמעותה. לאחרונה התארגנה עצומה נגד החלטה זו, עליה חתמו מאות ועוד החתימות נטויות. גם שרת החינוך הקודמת, פרופ' יולי תמיר, בין החותמים.

מה רע בהחלטה של ור"ה? מדוע אסור לקבל אותה ללא דיון ציבורי וחינוכי נוקב? להלן כמה נימוקים :

#השפעה מופרזת של האקדמיה על החינוך הבית-ספרי:# ההחלטה התקבלה על ידי צוות אוניברסיטאי שעוסק במדיניות הקבלה לאוניברסיטאות. לכאורה, צוות מקצועי שקיבל החלטה מקצועית על שיטת חישוב כלשהי, שאינה מתיימרת להשפיע על החינוך בבתי הספר. אבל ברור לכל בר דעת שלהחלטה זו יש השפעה מכרעת על החינוך הבית-ספרי – על מעמדם של מקצועות הלימוד, על הבחירה בהם, על התלמידים ועל המורים המלמדים אותם.

עניין זה מעלה שאלות עקרוניות שהגיע הזמן לנסח ולהעמיד לדיון נוקב: מי נתן לאוניברסיטאות זכות להשפיע באופן מכריע כל כך על מערכת החינוך שלנו, ועל תהליך ההתחנכות של כל צעיר וצעירה בישראל? האם היעד החינוכי היחיד של שנות התיכון, שנות ההתבגרות הרגשית, החברתית והאינטלקטואלית של התלמיד, הוא רק הכנתו להתקבלות לאוניברסיטה? האם "הבוגר הרצוי" של מערכת החינוך שלנו הוא "הומו-אקדמיקוס"? האם לא הגיע הזמן להפריד בין תעודות סיום הלימודים בבית הספר לבין תעודות כניסה ללימודים באוניברסיטה?

    #גישה חינוכית שמרנית ומיושנת:# כיוון שזה המצב לעת עתה, ולאקדמיה יש השפעה מכרעת על מערכת החינוך הבית-ספרית, מקבלי ההחלטות באקדמיה צריכים לקחת אחריות על ההיבטים החינוכיים של החלטותיהם, לברר לעומק את עמדתם החינוכית ולהצהיר עליה. ראוי לציין שפרופ' פייגין לא הכחיש זאת, ואף הדגיש ש"ההחלטה לא התקבלה רק במגדל השן האקדמי, אלא מתוך שיתוף והידברות עם משרד החינוך", אך בדבריו לא היה כל ביטוי לשיקולים חינוכיים מפורשים, והוא גם לא הזכיר התייעצות עם מורים או עם מומחים לחינוך, בתהליך קבלת ההחלטה.  עד שהועדה תגלה לעצמה ולנו מהי עמדתה החינוכית הסמויה, נוכל לחשוף אותה ללא קושי מתוך החלטתה  על חלוקת הבונוסים.

עמדת הועדה היא עמדה חינוכית שמרנית, אם לא ריאקציונרית ממש.  צמצום חופש הבחירה של התלמידים במקצועות שהם נוטים אליהם, ניתובם למקצועות שהם לומדים ממילא במסגרת לימודי החובה, התמקדות באינטליגנציה שפתית ומתמטית בלבד תוך הזנחת ההיבטים האחרים של אישיותם, ותמרוץ שלהם עם המקל והגזר של הבונוסים, מסגירים גישה חינוכית שמסיגה את החינוך עשרות שנים לאחור. 

#פגיעה ברמת הלימודים בתיכון":# הנימוק העיקרי של תומכי ההחלטה להקצות מחדש את הבונוסים הוא שכמות מסלולי הלימוד מוגזמת וכי יש זילות של רמת הלימוד בהיקף מוגבר. דיונים באינטרנט מהדהדים את הגישה הזאת ולועגים למקצועות "אזוטריים", "קיקיוניים", "רוחניים" המגישים לבחינות בגרות. דוגמאות אהובות הן בחינות בגרות בספורט ימי, בריקודים סלוניים ובכלבנות.  ראשית, איני פוסלת את המקצועות הללו ובוודאי לא את הגישה החינוכית הגלומה בהם. We teach kids, not disciplines!"" ("אנחנו מלמדים ילדים, לא מקצועות!") מכריזה אחת הסיסמאות האהובות בשיח החינוכי של ימינו. כל עוד ילדים לומדים תחום כלשהו – כן, גם ספורט ימי, ריקודים סלונים וכלבנות – מתוך עניין, יש לתחום ערך חינוכי.

מאידך, אם נסתכל לרגע על העניין מנקודת המבט של הקבלה לאוניברסיטה, ייתכן שלאור הריבוי הרב במקצועות הנלמדים כמקצועות מורחבים, ולאור כמות הילדים הבוחרים במקצועות אלה, יש מקום לדון עם משרד החינוך כדי לוודא הקפדה על סטנדרטים אקדמיים ברורים וגבוהים. הסטנדרטיזציה הנחוצה היא כפולה: יש לבחון מהם הקריטריונים הדרושים לעצם הפיכת מקצוע לימוד למקצוע מוגבר. מאחר והסוגיה על הפרק היא קבלה ללימודים אקדמיים, נראה לי סביר בהחלט להציע שהקריטריון יהיה קיומו של תואר אקדמי בתחום הנדון, וכך לא ייפגעו מקצועות בעלי מעמד אקדמי, תרבותי ומדעי ברור – פילוסופיה, מחשבת ישראל, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, קולנוע ועוד. כמו כן, יש להקפיד שהדרישות הלימודיות במגמות הלימוד יהיו גבוהות ואחידות. לימודי האמנות המעשיים והעיוניים צריכים להיות ברמה גבוהה בכל בתי הספר הפותחים מגמה כזאת, כפי שהם כיום בבתי -הספר המתמחים באמנויות.

דבר אחד ברור:  ההחלטה לפגוע בכל המקצועות המוגברים מפני שאחדים מהם אינם רציניים מספיק, היא החלטה שגויה, שתפגע באופן ישיר ברמה ובאיכות של הלימודים בתיכון. במקום לטרוח ולברר היכן יש והיכן אין רמה לימודית גבוהה, משליכים כאן את הכול. חשוב לשוב ולהדגיש שמקצועות הלימוד המוגברים המרכזיים הם תחומי דעת מבוססים, מקובלים בעולם האקדמי, בעלי חשיבות חינוכית וערכית ברורה, מקצועות המצריכים והמפתחים יכולת למידה, חקר, הבנה וניתוח, לצד יכולות חברתיות ויצירתיות.

כמורה לפילוסופיה אני נפעמת בכל שנה מחדש לפגוש במגמת הפילוסופיה תלמידים הלומדים בלהיטות ובהעמקה שקשה למצוא אצלם במקצועות הליבה. עמיתיי, מורים למוזיקה ולתיאטרון, מספרים על תופעה דומה. ההחלטה של ור"ה תכחיד בהדרגה את הלמידה האיכותית הזאת הנובעת מהנעה פנימית ותחזק את הלמידה הנובעת מהנעה חיצונית; היא תפגע ביעד המרכזי של ההוראה – לטפח הנעה פנימית ללמידה.

יש כאן גם פגיעה במורים איכותיים. רמת המורים במסלולי הלימוד המוגברים היא בדרך כלל גבוהה במיוחד. כשם שהתלמידים לומדים מתוך עניין ומוטיבציה פנימית, כך גם המורים המגיעים ללמד מוזיקה, אמנות, פילוסופיה ועוד, מגיעים להוראה מתוך עניין אמיתי. תחומי ההוראה שלהם הם בדרך כלל תחומי המשמעות שלהם. פגיעה במסלולי הלימוד הייחודיים תוביל לנשירתם של מורים איכותיים אלה ממערכת החינוך.

#פגיעה ברמת הסטודנטים באוניברסיטה#:ההחלטה מיועדת להעלות את רמת המתקבלים לאוניברסיטה, אך היא משיגה את ההיפך מכך. אחד התחומים הנפגעים מן ההחלטה הוא תחום לימודי השפות, לימודים המהווים מאז ומתמיד חלק מהותי מלימודים אקדמיים. זאת ועוד, אם נמנע מהתלמידים ללמוד מקצועות מגוונים, ולהעשיר את עצמם בתחומי דעת ותרבות, נפגע בסופו של דבר בעושר האינטלקטואלי של הסטודנטים הצעירים אשר יגיעו לאוניברסיטאות. ההחלטה מבוססת על הנחה שרק עיסוק במקצועות הבסיס מפתח את היכולות המתאימות להצלחה באקדמיה. זאת גישה מצומצמת  מאד, המחמיצה את המורכבות של אישיות האדם, ואת האופי ההוליסטי של תהליכי הלמידה. יותר מכך, אני שואלת – אם 11 שנים של לימוד תנ"ך ושנים רבות של לימודי חובה בהיסטוריה ובספרות  לא מצליחות לגרום לבוגרי המערכת שלנו לדעת לקרוא ולכתוב ברמה הנחוצה ללימודים אקדמיים, האם סביר לחשוב שזה יקרה בשש שעות שנתיות נוספות של למידה באותו הסגנון? האם לא הגיע הזמן להבין שהלמידה כפי שהיא מתרחשת במקצועות החובה אינה הדרך? מניסיוני, תלמידים הלומדים תחום שהם אוהבים, מקבלים פתאום חשק ויכולת לקרוא טקסטים קשים ביותר, וגם לכתוב עליהם. תלמידי תיאטרון קוראים שקספיר ותלמידי פילוסופיה כותבים על קאנט. בלימוד מוגבר של מקצועות-חובה זה לא יקרה.

 #פגיעה בחברה הישראלית:# רבים מהחותמים על העצומה ציינו בהערותיהם שבהחלטה זו אנו פוגעים גם במדע, בתרבות ובאמנות בחברה הישראלית. צבי פלג כתב כבר ב'דה מרקר' שההחלטה היא חלמאית, מאחר והיא פוגעת בלימודי הטכנולוגיה, בשעה שמשרד החינוך הכריז לאחרונה על הצורך הדחוף לעודד אותם ומשקיע בכך מיליונים רבים.

על כך הוסיפו אחרים שעל-ידי הסללת כל התלמידים למקצועות הליבה נחמיץ את ההזדמנות של תלמידים מוכשרים בתחומי הטכנולוגיה, הרוח, החברה והאמנויות לזהות את כישרונם ולפתח אותו, לתרום לעצמם ולחברה.

 המחאה החברתית שפרצה בחדשי הקיץ האחרונים, ונמשכת גם כעת בערוצים השונים, מחאה שבה נשמע קולם של המורים, לימדה את הציבור, וגם אותנו המורים, לא להרכין ראש בפני החלטות שמתקבלות ב"חלונות הגבוהים" וחורצות את גורל החינוך ואת גורל מקצוענו. אני מקווה שהעצומה בגיבוי המאמר הזה תניע מורים רבים לתת את דעתם על השפעתן של האוניברסיטאות על החינוך שאנחנו עמלים בשבילו.