מי אני? אסף סאטי אל-בר – מתרגל ולומד את הדרך הבודהיסטית מזה חמש עשרה שנים במסורת הבודהיזם הטיבטי המהאיאני והויפאסנה (תובנה). כותב דוקטורט שחוקר את הפילוסופיה הבודהיסטית כפילוסופיה חינוכית, מורה לפילוסופיה ואזרחות בתיכון.
בתרגול שלי מאוד הושפעתי מההוראה של רוזמרי וסטיב ווייזמן מוואט קאו טהאם. הלימוד של רוזמרי וסטיב משלב בין תרגול ויפאסנה רציף ומעמיק (בשיטה ששאובה מהמסורת של מהאסי סאיאדו), לבין ייחוס חשיבות קריטית לפיתוח של הבנה של חמלה. בנוסף, הם מדגישים את חשיבותה של מדיטציה רפלקטיבית-קונטמפליטיבית של 'נתינת-הדעת' (יוניסו מאנה סיקהרה).
על הבלוג:
under construction…
תיקון עולם
"יכול אדם לכבוש בקרבו כל מה שעשוי להיכבש. וחייב אדם לתקן בבריאה כל מה שעשוי לתקון. ולאחר שיעשה, עדיין ימותו ילדים שלא בדין, גם בחברה המושלמת. גם בפסגת מאמציו יכול אדם להתכוון רק להפחתה כמותית של הייסורים בעולם. אבל אי הצדק והמכאובים יוסיפו להתקיים, ויהיו מצומצמים כאשר יהיו, יוסיפו להיות שערורייה."
קאמי, 'האדם המורד', 1976, 252-253.
מאידך, "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה"
רבי טרפון; מסכת אבות, סוף פרק שני.
הדיאלקטיקה תיקון אדם – תיקון עולם
"הבא לתקן יתחיל בו בעצמו; הווה אומר , יתחיל, אבל לא יסיים: חייב אדם לצאת לדרכו מעצמו, ולא לכוון את דרכו אל עצמו; מוטל עליו לתפוס את עצמו, אבל חלילה לו שיהא נתפס אל עצמו ויטפל בעצמו".
מרטין בובר, 'בפרדס החסידות', 1964, עמ' 36.
אהבה תמוהה
"עתה נבין, שאין המרד עשוי להתקיים לא אותה אהבה תמוהה. האנשים שאינם מוצאים מנוחה לא באלוהים ולא בהיסטוריה, דנים את עצמם לחיות למען אלה, אשר, כמותם, אינם יכולים לחיות: למען המושפלים. התנועה הטהורה ביותר של המרד מעוטרת אפוא בזעקתו המזעזעת של קאראמזוב: אם לא יוושעו הכל, מה הטעם בישועתו של האחד!".
קאמי, 'האדם המורד', 1999, 253.
שוויון בין דרך לבין מטרה
"ואילו הסוציאליזם ה"אוטופי" הלא-מארקסיסטי רוצה בדרך שהיא שווה במהותה למטרה: הוא ממאן להאמין בכך שיש לסמוך על ה"קפיצה" העתידה לבוא ולעשות בינתיים את ההפך ממה ששואפים לו; מאמין הוא, שצריך ליצור היום, ככל האפשר היום, את המקום בשביל הנשאף, כדי שיבוא לידי התמלאות מחר. אין הוא מאמין בקפיצה האחר-מהפכנית, אבל הוא מאמין ברציפות מהפכנית, ביתר דיוק: ברציפות, שבתוכה אין מהפכה אלא הפקה, חשיפה והרחבה של מציאות שנתגדלה כבר עד למידתה האפשרית."
מרטין בובר, 'נתיבות באוטופיה', 1946, עמ' 20.
בחזרה לתיקון עולם
"כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו"
